הרב פנחס וסרמן מקנא באחיו, יהודי מזרח- אירופה ובהם בני קהילתו, המורשים לעלות לישראל עם רכושם ואפילו לחזור לארצות מוצאם כדי לבקר אצל הנותרים מאחור, אם ירצו. הוא, שהנהיג את קהילת דורוהוי על גבול מולדובה במשך 50 שנה, נאלץ, לעומתם, לבקש מקלט מדיני בישראל וכל מה שהשאיר מאחור, כולל ספריית הקודש, הוחרם. ניסיונות שהוא עושה, מזה שנתיים, בעקבות השיפור באווירה במזרח, לשוב לשם ולהציל מה שניתן, נכשלו. בשבוע הבא הוא יקבל את פרס השר לענייני דתות.
בדורוהוי וגלילותיה, על גבול מולדביה, ניקבעו שמות המשפחה היהודיים לפי עיסוקיהם של בעלי- הבתים, ואלה עברו מדור לדור. הפקיד שישב במרכז השלטון המקומי היה שואל את האיש שמעבר לדלפק על עיסוקו ומקצועו, ולפי זה קבע ורשם את שם משפחתו. הצורפים, הגלבים והספרים, בעלי מרכבות וסוחרי כותנה, קצבים וסנדלרים- כולם הוכתרו בשמות התואמים את מקצועם.
רק מקצוע אחד לא הגיע מעולם לידיו של פקיד הרישום. המרא דאתרא, הלא הוא הרב במקומי. כיום, לאחר 50 שנות כהונה רצופות יודעים כל יהודי רומניה שהרב פנחס אליהו וסרמן לא היה צריך לשרותיו של פקיד הרישום בדורוהוי כדי לקבוע את שם משפחתו. המקצוע שהחזיק בידיו במשך יובל שנים תמימות, העניק לו ממילא את התואר וגם את מלוא הכבוד הראוי.
הרב פנחס וסרמן שיקבל השבוע את פרס השר לענייני דתות, הינו דמות נדירה בנוף הרבנות של הדור האחרון. נדמה שהוא היחיד מבין כל רבני הקהילות במזרח אירופה שכיהן בתפקידו לפני פרוץ השואה והמשיך להרביץ תורה ויראת שמים באותה קהילה עד לפני שנים ספורות, תחת עיניו הפקוחות של המשטר הקומוניסטי. בקהילת דורוהוי, בת 500 השנים שרשמה קורות פאר בדברי ימיה, ישבו מאז ומתמיד גדולי תורה ודעת, אולם רק קהילות בודדות זכו ל- 50 שנים רצופות של אישיות רבנית אחת שהצליחה להאציל מאישיותה על הקהילה כולה.
הרב פנחס וסרמן, הגיע כבר בגיל 8 לישיבת קישינוב בבסרביה, בראשותו של הגרי"ל צירלסון זצ"ל הי"ד, ישיבה בה כיהנו אחיו הגדולים כמגידי שיעור. בישיבה זו קיבל את ראשית חינוכו ובהיותו בגיל 24 שנים בלבד הועטר באיצטלת הרבנות של קהילת דורוהוי המפוארת. מאז, בשנת 1941, ועד לפני שנה ומחצה, עברו כל ענייני הדת בקהילה תחת ידו. הימים ההם, ימי תקופת השואה האיומה שכילתה את מיטב בני הקהילה, מסלתה ושמנה של יהדות רומניה, רדיפות, גרושים ורציחות.
בתקופת המלחמה הוא נשא לרעייתו, הרבנית סימה רייזל, בתו של האדמו"ר מדורוהוי. יחד הם בקימים את קן- ביתם כאשר המרא דאתרא מגלם בדמותו את השריד האחרון מהשטעטעל היהודי של פעם. תחת חסותו הוא לוקח את כל התפקידים האפשריים: רב, מוהל, חזן, שוחט, בעל קריאה, ואפילו מארגן מקהלה מקומית של ילדי הקהילה שהתפרסמה במיוחד בשם הלחן המיוחד אותו פיזמנו לאחר מכן כל מקהלות היהודים ברומניה: "דוד משה (שמותיו הפרטיים של הרב משה רוזן) מלך ישראל חי וקיים"…
בגבורה עילאה
6 ילדים מגדלי בני הזוג במשטר הקומוניסטי של רומניה. בנותיו תזכרנה עד היום כיצד הדיד את רגליו בימות החורף המקפיאים מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי לשחוט בקר ועופות ליהודים שחיפשו אוכל כשר. "כשהיה חוזר הביתה, היינו מקלפים גלידי קרח מזקנו העבות", אומרים לנו בני המשפחה, השבוע בירושלים.
הקהילה המקומית בדורוהוי, נחשבה ל"שמורת טבע יהודית", בתוך ים המערבולות הגויי שמסביב. למרות שעירה זו מרוחקת מבוקרשט, הבירה, מרחק של 12 שעות נסיעה ברכבת, לא החמיץ אף אחד מהאורחים היהודיים הרשמיים, מישראל ומהתפוצות, את הביקור בדורוהוי. באף קהילה אחרת ברומניה, ובמדינות השכנות, אי אפשר היה למצוא באותן השנים את כל מוסדות הדת היהודיים עומדים על תילם ומתפקדים כהלכה. בנוסף לכל הקהילות שמנינו לעיל, היתה במקום גם מסעדה כשרה למהדרין, בית אבות יהודי ואפילו תלמוד תורה שבו התחנכו הילדים.
למרות הנסיבות המיוחדות של המשטר הקומוניסטי שרדף וניסה לחסל את מתנגדי המשטר, נהג הרב וסרמן בגבורה עילאה ומילא את תפקידיו הרבניים במסירות נפש שלא תתואר. קהילתו השתמרה במשך יובל שנים כקהילה יהודית טיפוסית שהרבנים היהודיים הראשיים, שרי הממשלה, נציגי הג'וינט וראשי הסוכנות היהודית- ציינו אותה בהתפעלות רבה. די אם נזכיר, בנוסף לכל מה שכבר הוזכר, אם מספרם הרב של ה"שטיבלעך" שהתקיימו בה, את חגי ישראל שנחוגו כמיטב המסורת היהודית, את בתי השחיטה המהודר ואת שיעורי התורה שנימסרו מידי יום בהמון רב.
מאות ואלפי יהודי הקהילה שעלו ארצה מאז קום המדינה הגיעו הנה עמוסים במטען רוחני עצום וחדורים ביראת שמים טהורה, מעשה ידיו להתפאר של הרב פנחס וסרמן. גם הם סיפרו בהערצה יתירה על רבם שלא חסך בשום מאמץ על מנת להגדיל תורה ולהאדירה.
הלב יוצא
אנחנו יושבים השבוע עם הרב וסרמן ורעייתו הרבנית, בביתה של אחת הבנות. בני הבית מציגים את תמונותיהם של עשרות הצאצאים, בנים ונכדים, שכולם עד האחרון שבהם הולכים בדרך התורה. בנם הצעיר הרב רס"ן הרב יוסף וסרמן מכהן כרבו הראשי של חיל הצנחנים וחי"ר; הבן השני, ר' יהודה, נחשב לחזן- זמר עולה. גם מ- 4 הבנות שואבים ההורים נחת. הבת הגדול נשואה לרבה של המושבה קדימה הרב יצחק טוביאס, בת שנייה לרבה הראשי של המשטרה הרב יצחק חלמיש.
למרות אופיו האופטימי של הרב וסרמן, אופיו שבזכותו ניצל כמה פעמים בתקופת השואה, ולמרות שהוא מחזיק בידיו את ההזמנה המכובדת לטקס חלוקת השר לענייני דתות, מעיבה עננה כבידה על פניהם של בני הזוג. גם עיניו היוקדות של הרב וקפוטת השיראין שהוא לבוש בה אינם מצליחים להסיר את המועקה המורגשת בחלל הבית.
הם יושבים כאן, בירושלים, וליבם במזרח. מזרח אירופה כמובן. אל הספרייה הגדולה ששימשה את הרב ביובל שנות כהונתו, אל הפמוטות העתיקים ויתר כלי הקודש שעברו אליהם בירושה מדורי דורת וערכם נאמד בהון עתק. ליבם יוצא, עיניהם כלות אל רכושם הרב שהותירו שם, ואין ביכולתם להגיע אליו. הפריטים שיובאו בשורות הבאות, נושאים עימהם את אחת הטראומות הקשות שעברו על רב ורועה רועה רוחני, מנהיג בקהילתו, שלמרות מסירות הנפש הכבידה שלו למען יהדות ואידישקייט, זכה הוא עצמו ליחס משפיל מאין כמוהו, ודווקא- מדהים לשמוע- מהרב שהיה ממונה עליו. מספר הרב וסרמן: "קשה קשה מאוד היה לגדל ילדים שומרי תורה ומצוות ברומניה הקומוניסטית, אחת הבנות, הוא מספר, הגיעה פעם אחת לבית הספר ביום השבת כשידה חבושה. המורה האנטישמי הבחין בניסיון להתחמק מכתיבה, הסיר בכוח את התחבושת והעליב אותה בפראות לפני כל חברותיה. בת אחרת נסעה ללמוד בעיר יאס, ונזקקה לתירוצים אין ספור כדי להיעדר מהלימודים בשבתות ובחגים.
כבר אז, כשהגיעו הילדים לגיל חינוך מתקדם, בתחילת שנות ה- 60, ביקשו בני הזוג לעלות לישראל, אבל הרב משה רוזן, רבה הראשי של רומניה, סירב לכך בתוקף בטענה שאם הרב וסרמן יעזוב את קהילתו יתמוטטו החיים היהודיים ברומניה כולה, שכן לא רק שבדורוהוי לא יכהן יותר רב גדול בתורה אלא שגם הרבנים ביתר הקהילות ייסחפו בזרם העלייה וישארו את רומניה ללא יהדות.
הטיעון הלז נשמע כבלתי הגיוני; ולו יהי שכך הם פני הדברים, מדוע צריך הרב וסרמן לסבול?.. בתחילת המאבק עם רוזן סברו בני הזוג וילדיהם שעוד תימצא הדרך לפתרון- והחליט לא בלב קל- לשלוח את ילדיהם לארץ ישראל בגפם.
הילדים מגיעים ארצה בצמדים, שניים שניים. 4 הבנות נישאו כאן, וההורים לא הובילו אותם לחופה. הרב רוזן שבידיו היו נתונים כל אישורי היציאה של יהודי רומניה, לא איפשר לבני הזוג לצאת אפילו לביקור קצר בישראל. מתחת לפני השטח ברור היה שסיבת סירובו נעוצה בכך שברצונו לשמר את "שמורת הטבע היהודית" בקהילה דורוהוי כדי שתהיה בידו אפשרות להציגה בפני מבקריו ואורחיו מישראל ומהתפוצות. ברגע שהרב וסרמן יעלה ארצה, תימחק השמורה במהירות רבה.
הבנים שהלכו אף הם בדרך התורה, שירתו בצבא. ההורים הסתפקו במכתבים. "אי אפשר לתאר מה עובר על אמא, היודעת שבניה- יקיריה מצויים במלחמה, והיא במרחק", אומרת הרבנית סימה רייזל, כשהיא מוחה דמעה מזווית עיניה.
כששבו הבנים ממלחמת יום- כיפור "נשבר להם". פשוט נשבר. החליטו שחייבים להביא את ההורים לפחות לביקור קצר. במשך שנתיים נאבקו על הביקור בתקשורת בישראל ובחו"ל. הם שבתו רעב בפתח "היכל שלמה", שביתת שבת בפיתחה של השגרירות הרומנית, הפעילו לחץ על רבני הארץ והתפוצות במשרדי ממשלה, בג'וינט. השגריר הרומני, דאז אמר להם, לאחר שהתקשר בנוכחותם למשרד החוץ הרומני בבוקרשט: "זו אינה בעיה שלנו. הכל תלוי בהכרעתו של הרב רוזן".
לאחר הפעלת לחצי-על על כל המיומי, הגיע הרב וסרמן לביקור ראשון בישראל בשנת תשל"ה, אז זכה להכיר לראשונה את חותניו וכלותיו. לביקור זה קדמו שנים של מאבקים מרים ולבסוף עוד הוחתם הרב וסרמן על התחייבות משפילה שישוב לרומניה. למרות כל סדרת ההשפלות, כשחזר הרב של דורוהוי לקהילתו, הוא נקרא להתייצב במשרד הרבנות בבוקרשט, שם הועמד בפני אולטימטום: "או שאתה עוזב לישראל בתוך חודש ימים בלבד, או שתפסיק את מאבקיך לזכות לעלייה". הרב התחנן שיתנו לו פרק זמן נוסף שיוכל לארגן את ענייניו, ונענה בשלילה רבתי.
כיוון שלא היה באפשרותו למכור את רכושו באופן מיידי, גם לא להתארגן בענייני הקהילה, החליט להישאר בינתיים. הוא התבקש לחתום על התחייבות לפיה הוא מוותר על העלייה לישראל. באין ברירה חתם על ההתחייבות, ומיד לאחר מכן נודע לו שזו הייתה שגיאת חייו.
בקיץ לפני שנתיים נישאה נכדתם של הרב והרבנית וסרמן. הם ביקשו להגיע לשמחה הגדולה, והבן הרב יוסי וסרמן נסע במיוחד לרומניה כדי להביאם ארצה. בהיעדרו של הרב רוזן מהמדינה, קיבלו בני הזוג היתר יציאה לחודשיים. הם התקבלו בשמחה מופגנת אצל כל צאצאיהם והשתתפו בחתונה. השמחה לא ארכה זמן רב. בשלהי חודש אב תשמ"ט, התפרסמה ידיעה בעיתונות הדתית על מסיבת קבלת פנים שעורכים יוצאי דורוהוי והמועצה הדתית של חיפה לרבם הנערץ במלון "פנורמה". שלושה ימים לפני כן, כשהרב וסרמן שהה בבית חותנו הרב טוביאס בקדימה, מתקבל טלפון בהול מהרב רוזן המזעיק את הרב וסרמן לשוב מיד לרומניה. "אם אינך חוזר עד סוף השבוע, לא תידרוך עוד כף רגלך ברומניה, וכל רכושך יוחרם מיידית", נאמר בהודעה הדרמטית.
אי אפשר שלא להתחלחל מהנימה המשפילה בשיחת הטלפון. הרב וסרמן הישיש ניסה להתחנן על נפשו: "הרי מעולם לא יצאתי לחופשה, מה איכפת לכם שהשהה עוד כמה שבועות בישראל ורק לאחר מכן אגיע", מאום לא עזר, גם לא 50 השנים שבהם כיהן כרב באחת הקהילות המפוארות ברומניה.
כשהרב וסרמן ניסה לטעון שהשאיר ממלאי- מקום בדורוהוי שימלאו את תפקידיו עד לשובו, נטרק לו הטלפון בפנים. כמה ימים לאחר שיחת הטלפון האמורה קיבלה הרבנית סימה, שסבלה מלחץ דם גבוה, ששטף דם חזק במוח,ושותקה בחצי גופה. עד היום היא משותקת חלקית.
כשראה הרב פנחס וסרמן כך, החליט ללכת עד הסוף. הוא ויתר על הכל, והחליט להישאר בארץ ישראל, עם ילדיו. כבר למחרת ניגש עם בנו הרב יוסף וסרמן אל השגרירות וביקש מקלט מדיני. מי שבמשך יובל שנים שירת בנאמנות ובמסירות שכזו מאות ואלפי יהודים נאלץ עתה לבקש מקלט מדיני בישראל מאימת הרב הממונה עליו.
מאז שוהה מיודענו אצל בנו, רבו של חיל הצנחנים וחי"ר. את עיניו הוא ממשיך לישא אל דירת 4 החדרים בדורוהוי, ולא אל 4 הכתלים שבה. ספרי הקודש, גביעי הקידוש העתיקים שעברו מדורי דורות, הפמוטות והחנוכיות, ויותר מכל חידושי התורה שהותיר אחריו, ממתינים ליום שבו ישוב הרב וסרמן למעונו ויישאם לישראל. בינתיים שורר נתק חמור בין 2 הרבנים, אם כי גורמים שונים מנסים כל הזמן להביא לפשרה שתאפשר להרב וסרמן לחזור אל המקום בו שירת בקודש במשך יובל שנים.
עידוד רב שאב רבה של דורוהוי מהמינוי הרבני שהוטל עליו בירושלים: רבם של יוצאי רומניה. חברי ארגון זה יודעים להוקיר את פעלו של הרב למענם וקיבלו את סמכותו עליהם כרב ומורה הוראה.
עם ההכנות לבחירת מועמדים לפרס השר לענייני דתות, הופתע השר ועוזריו לנוכח עשרות ההמלצות שהגיעו מרבנים ואישי ציבור בכל שכבות הציבור המבקשים להעניק את הפרס להרב פנחס אליהו וסרמן על פעלו הכביר למען אחיו בגולת רומניה. השר שאקי החליט, אפוא, להעניק לו את הפרס היוקרתי בטקס שייערך השבוע ב"אולם שאגאל" במשכן הכנסת. אם לא ברומניה, אז לפחות בישראל יודעים להעריך את פעילותו רבת השנים של רבה האחרון של קהילת דורוהוי.
מאת משה נוצר, כ"ד אדר א' תשנ"ב, 92\2\28, יום השישי
