במלאות שלושים לפטירתו
את הרב וסרמן פגשתי לראשונה במרכז הקהילתי בדורוהוי, לפני כעשר שנים, במסגרת סיורי בקהילות היהודיות ברומניה, במגמה להכירן מקרוב, לעמוד על צורכיהן ולהביא להן את דבר שגרירות ישראל.
שיחה ארוכה ניהלתי עם הרב וסרמן ז"ל, שבה נגלה לפני פועלו הלאומי כרב, כמורה, כמדריך דתי בהלכות השמירה על היהדות במשטר קומוניסטי, וכמי שממלא את כל הפונקציות הדתיות והארגוניות בתחום הדת, החינוך היהודי, התרבות היהודית ומסורת ישראל, החל מן הרך הנולד ועד שאדם מישראל נאסף אל עמו- כל זאת בקהילה שנאבקה על שרידותה היהודית ועל זכותה לעלות לישראל, למרות כל המכשולים שהממשל הרומני שם בדרכה.
על רקע סביבתי ומדיני זה הרשים אותי הרב וסרמן כאיש צנוע בהליכותיו, רב פעלים במעשיו ואיש אשכולות, שבו התגלמו תורת ישראל, המסירות הבלתי נלאית לצורכי הפרט והכלל והאמונה העמוקה בגאולת ארץ ישראל בחזון ובמעש.
זכות גדולה נפלה בידי הקהילה היהודית בדורוהוי ובסביבתה וזכות גדולה נפלה בידי עם ישראל, על שקם להם הרב וסרמן ז"ל והיה מוכן ומזומן לשאת בשליחות הלאומית החשובה, שההשגחה העליונה ושר ההיסטוריה היהודית הטילו עליו. זמן רב היה מבודד מבני משפחתו, שעלו בהדרגה לישראל, כאשר התקווה מקננת בליבם, שגם אבי המשפחה יצטרף אליהם. ואכן, הוא זכה להגשים את חלומו ולעלות לישראל, אחרי שהיה במשך שנים מרותק לדורוהוי ומופקד בה על הגחלת היהודית הלוחשת, שהכשירה לבבות יהודים להישאר יהודים, עם זיקה עמוקה לארץ ישראל. אלמלא הכשרת לבבות זו, ספק בעיני אם יהודי דורוהוי הסביבה באותה עת היו נשארים יהודים ואם היו חותרים לעלות לישראל עם מוטיבציה ציונית.
הרב וסרמן ז"ל, באישיותו המרתקת ובפעילותו הלאומית הענפה, רשם דפים מופלאים- תוך הקרבה עצמית רבה- בתולדות יהודי רומניה בעידן הקומוניסטי, ובתור שכזה ייזכר לדורות.
יהי זכרו ברוך וינעמו לו רגבי ארצנו הקדושה.
י"ח בשבט תשנ"ז, 26 בינואר 1997.
ד"ר יוסף גוברין כיהן כשגריר ישראל ברומניה בשנים 1985- 1989
