יהדות רומניה חתמה בימים אלה פרק מפואר בדברי ימיה. תקופה רבת הוד באה לסיומה עם הסתלקות הרב פנחס אליהו וסרמן זצ"ל. לאחר שבשנים האחרונות הסתלקו לבית עולמם אחרוני הרבנים ברומניה, כמו הרב שמואל טוביאס – רבה של פיאטרה – נאמץ והרב מיכל וסרמן – רבה של סוואין, נפטר ביום ט"ז טבת אחיו הצעיר, אחרון רבני רומניה, רבה של דורוהוי.
הרב פנחס אליהו וסרמן – מנהיג אהוב היה:הוא אהב את כולם והכל אהבוהו. בת שחוק נסוכה תדיר על פניו, ודאגה תמידית לשלומם וטובתם של בני קהילתו קיננה בליבו. דמות של מנהיג רוחני בעל שיעור קומה מן הדור הקודם.
את אביו, הרב משולם זוסיא יהודה זצ"ל, כמעט לא הכיר. הוא נפטר בעודו צעיר לימים והותיר אחריו אלמנה צעירה וילדים רכים. האם שרה רבקה ע"ה גידלה את ילדיה במסירות וחינכה אותם בתנאי מחסור קשים. עז היה חפצה לראותם ממשיכים בעקבות אביהם ומעטרים בכתרה של הרבנות. עוד בטרם הגיעו לגיל המצוות שלחה אותם ללמוד בישיבת קישנוב המפורסמת. כשהגיע ללמוד בישיבה זו כבר שימש בה אחיו הבכור כ"מגיד שיעור" והוא נטלו תחת חסותו. שם קנה תורה וחכמה ויצק מים על ידיו של ראש הישיבה הגאון ר' יהודה לייב צירלסהון זצ"ל. על ידו הוסמך הרב וסרמן לרבנות וממנו למד פרקים שובים במנהיגות יהודית גאה, אלה שמשו לו אבני דרך בעתידו הרבני.לאחר שהתחתן עם סימא רייזל ע"ה, ביתו של האדמו"ר רבי חנוך העניק פרנקל זצ"ל מדורוהוי, עבר להתגורר סמוך לחותנו. עד מהרה נתמנה לרבה של העיר.
לאחר שנות השואה עלו אחיו הרבנים לארץ ישראל והשתלבו במשרות רבניות חשובות. הרב פנחס אליהו וסרמן נותר מאחור. הוא היה בעיצומה של מלאכת שיקום הריסות הקהילה. בעשר אצבעותיו ארגן מחדש את הקהילה, דאג לשחיטה כשרה ומזון כשר, מל את התינוקות, חינך את בני הנוער לקראת הכנסם בעול מצוות, לחם בעוז נגד נישואי תערובת, השיא אלפי זוגות יהודיים כדת משה וישראל, ולהבדיל דאג לקבורה יהודית כהלכתה, הרב וסרמן ניחן אף בקול ערב במיוחד, ובתפילותיו שנאמרו ברגש רב חיזק לבבות רבים וקרבם לאביהם שבשמים.
לאחר העלייה הגדולה של שנות ה-50 נפער חלל גדול. למעלה מ-400,000 יהודים מרומניה עלו לארץ ישראל תוך פרק זמן קצר והותירו אחריהם שובל ארוך של עבר עשיר ומפואר. הקהילות היהודיות התרוקנו מיהודיהן ולפתע הכל נדם. מיני אז נשארה דורוהוי כמן "שמורת טבע יהודית" שבה נותרו כל מוסדות הקהילה על עומדם. בתי כנסת, מקווה טהרה, חברת ביקור חולים, מפעל תמחוי, מקהלת ילדים – והכל תחת שרביט הנהגתו של רבם המסור שלא עזבם והמשיך לנהל עדתו ביד רמה.
חינוך הילדים לתורה ומצוות היה ציפור נפשם של הרב וסרמן ורעייתו. הם לחמו כאריות בממשל המקומי כדי שילדיהן יזכו לחינוך יהודי טהור. באותם ימים-התקופה ה"סטליניסטית" ולאחריה התקופה ה"פאוקרית" – נדרש לכך אומץ רב ומסירות נפש עילאית.
מסירות נפשם למען חינוך ילדיהם הגיעה לשיאה שעה שהילדים בגרו והגיעו לפרקם. בצעד יוצא דופן , קשה - שאין לתארו במילים, כבשו רחמם ושלחו את הילדים בגפם לארץ ישראל. כשביקש הרב וסרמן להצטרף לילדיו ולעלות ולהשתקע בארץ ישראל נתקל בסירוב מוחלט, גורמים יהודים בכירים ברומניה מנעו ממנו את עלייתו בטענה שעם עזיבתו יתמוטטו השורות האחרונות של הקהילה היהודית ברומניה. שני הבנים, יהודה והרב יוסי וסרמן, המשרת היום כרב סרן בצה"ל, ניהלו מאבק עיקש עם אותם גורמים יהודים. מאבקם נכשל. הרב וסרמן נותר בודד ורחוק מילדיו עד שבשנת תשמ"ט הותר לו כמחווה חד פעמית לבקר את ילדיו שלא ראם 20 שנה ואת נכדיו שלא הכיר מעולם. הזדמנות זו נוצלה על ידו לבקש מקלט מדיני בארץ. הרב וסרמן נשאר בישראל ורכושו שנותר ברומניה הוחרם. עירום וחסר כל נותר, אך השמחה לא משה ממנו ולו לרגע קט.
בזמנו הוענק לו "פרס שר הדתות". הפרס היוקרתי ניתן לו בזכות היותו דוגמה ומופת לדמותו של רב ומנהיג רוחני בתפוצות כאן בארץ הגשים את חלום חייו. כשקבע מגוריו בעיר הקודש ירושלים אליה הייתה משאת נפשו מעודו. אך כיוון שביקש לישב בשלווה... – רעייתו הרבנית אשר עמדה לצידו למעלה מיובל שנים בנאמנות ובמסירות בל תתואר, נפלה למשכב ולאחר תקופת מחלה, נפטרה בשם טוב בכ"א טבת תשנ"ג. הרב וסרמן נשא כאבו בשתיקה וארבע שנים לאחר מכן, בט"ז טבת תשנ"ז, הסתלק לבית עולמו.
תנצב"ה.
