ישנו מונח רב-משמעות הנושא מטען היסטורי רב. כוונתי למונח "זיכרון" –"יזכור". הזיכרון מלווה את עמנו מאז היותו לעם, ועל כך מצווה אותנו התורה לא אחת:
"למען תזכור...", "זכור את..." וכיו"ב. על מהות הזיכרון נאמרו דברים רבים וגדולים ואילו לגבי הנפטרים נאמר: "אין עושים נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן זיכרון".את מצוות "זכור"-היינו הזיכרון, ניתן לקיים בזכירה שבלב. אולם לא די בכך, ולפיכך לציווי "זכור" נלווית האזהרה "לא תשכח". מחאה כנגד שכיחת הלב.
יש לקרוא לחזור להגיד ולומר את דברי הזיכרון, ולא די באי-שכחה שבלב. יתירה מזו, הזיכרון אינו מתמצה רק באי-שכחה ובאמירה שבפה, אלא הוא גם מחייב עשייה:"וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם"- ראייה מביאה לידי זכירה,זכירה מביאה לידי עשייה.
דומני כי יש לראות בזיכרון לוחמי ישראל שחרפו נפשם למות למען חרותה של מדינת ישראל ולמען חירותו ושלומו של העם החי בה, אות הערכה לגיבורי האומה אשר תרמו לנס הגדול שארע בדורנו. לאחר אלפיים שנות גולה, רדיפה והשמדה, זכה עמנו, בסייעתא דשמייא, לעצמאות ולחיי חרות ודרור בארצו – מולדתו. אין בישראל אדם אשר לא יכיר הכרה מלאה בזכותם של חללי מערכות ישראל אשר סוד הקרבתם העצמית כמוס עמנו וחרות בחרט עמוק בלב הדור הזה והדורות הבאים. אין איש בארץ שאינו מאמין באמונה שלמה, כי בזכותם של גיבורים אלה קמה המדינה, וממשיכה לעמוד על תלה יום יום ושעה שעה בכוח היניקה-יניקתנו הרוחנית, המוסרית והעילאית-ובשאר הרוח שהותירו לנו הללו בחייהם הקצרים.
צר המקום מלפרט את ההישגים הגדולים והנצורים שנעשו בארצנו ובעמנו מתקומת המדינה ועד עצם היום הזה, אולם עלינו לזכור תמיד מי הביא את יפעת האור לבתינו, מי לימד את העולם הגדול לכבד את רצונו של ישראל לחיות חיי יצירה חופשיים ועצמאיים במולדתו.
לקח מלחמותינו בארץ הזאת הוא, שהעם היהודי הקם לתחייה יגן על חירותו ועצמאותו בכל התנאים ובכל הנסיבות. הוא לא יוותר על אותם הישגיים למענם נפלו הנופלים וזכרם מחייבנו להגשים משאלתם.
המאחד את כל משפחת קרובי הנופלים הוא הידיעה שאין יקיריהם נשכחים מלב, ומחובתם להוסיף כראשונים את ה"זכור" בפה, ומיכולתם לכלול חברים, ידידים ומכרים במסגרת הציווי של "זכור". אכן, השכול והיגון הם בראש וראשונה מנת חלקם של אלה אשר יד הגורל פגעה בהם. הם אינם יכולים לשתף בכך את הזולת, אולם על הזיכרון- להיות מנת חלקו של הכלל כולו. הזיכרון מתבטא במשמעות המשותפת לכל הלוחמים הנופלים- מאז ימי ניל"י ועד עצם היום הזה, ללא הבדל השקפות ודעות- עמידה והתגוננות בעד עמנו וערינו ויישובינו.
בדרך השתלמותו הרוחנית של האדם, מצויים שלבים רבים. כינויים שונים מגדירים את הבדלי גרם המעלות, אולם בכל הקשור לחללי מלחמות ישראל הכל קרויים קדושים וטהורים במיתתם,כי מסרו נפשם על קדושת השם,ובכך זוכים הם למדרגה הנעלה ביותר בקודש, כפי שאומר הרמב"ם, כי אפילו היו עובדי עבודה זרה ונהרגים ע"י גויים על קדושת הארץ זוכים הם למדרגה זו של קדושים. לכן כל הנופלים במערכות ישראל חרפו נפשם למען האומה ולפיכך כולם- ללא יוצא מן הכלל –"קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים".
וכבר מובא המעשה במר אריה שפטל (לשעבר חבר הכנסת הראשונה וראש עירית ראשון-לציון) אשר שכל בשואה את שני בניו. הלה סר לביתו של הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל וגילה לו את מצפוני ליבו:"אמונתי, נתערערה, במה חטאו בני הרכים שככה ארע להם". מיד קם ר' אריה מכיסאו, תפס בכף ידו של זה והחל ללטפה ואמר לו: "ישנו צדיק, וישנו חסיד, אולם קדוש – תואר זה, נתייחס אך ורק לזה שנרצח על ידי גוי על דתו ואמונתו, ועל כן חייב אנכי לקום מפניך, שהרי לא קורבן אחד העלית ולא קדוש אחד לך אלא שנים..." (איש צדיק היה מאת ש.רז).
בתוקף תפקידי כרב צבאי במשך כ-23 שנים, עלה בגורלי לא אחת, לערוך את טכסי לוויות החיילים והבאתם למנוחת עולמים, ידעתי כי אין בפי תנחומים למשפחות ולא נותר לי אלא לומר את תפילת "צידוק הדין", ש"יתגדל ויתקדש שמיה רבה....".
מי יתן, ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, שעושה השלום במרומיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", אמן.
הרב יוסף וסרמן
