נשא

 פרשת נשא – ברכת כוהנים

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם".(ברכת כוהנים).
פרשת השבוע היא הפרשה הגדולה שבפרשיות התורה, והיא כוללת 176 פסוקים.
בפרשה זו הרבה פרקים ופרשיות בנושאים שונים, וביניהם פרשה אחת קטנה מאד, של ששה פסוקים קטנים, בעלת חשיבות מיוחדת, והיא ברכת כוהנים. ונשאלת השאלה: מה מקומה כאן? הלא לכאורה כבר מוזכר עניין ברכת כוהנים בפרשת שמיני. כדי לתרץ זאת, נקדיש מאמר זה להסביר מספר דברים יסודיים בקשר לברכת כוהנים עצמה ומשמעותה המלאה.
"כה תברכו את בני ישראל"-בלשון הקודש, בעמידה ובנשיאת כפים.
שלשה דברים מעכבים בברכת כוהנים: שתהיה בלשון הקודש, בעמידה ובנשיאת כפים. בעניין לשון הקודש אין ברכת כוהנים דומה לא לקריאת שמע ולא לשמונה עשרה, ואפילו לא לברכת המזון, שיכולים לברך בכל לשון, היות והננו לומדים מהביטוי "כה תברכו", כי מלת "כה" מציינת שלא ישנה דבר ויהיה רק בלשון הזה שלא תפחית ולא תוסיף. עניין נשיאת כפים נלמד מפסוק מפורש באהרן, אולם ספרי המוסר לומדים, נוסף על ההלכה, גם מוסר השכל . שבשעה שאדם מברך את הזולת לא יעשה הדבר ברשלנות ובאדישות לצאת ידי חובה בלבד, הוא צריך להראות שהוא משתף את עצמו לברכה בחינת:"כל עצמותי תאמרנה", דבר זה אפשרי רק בעמידה. הוא הדין, מסבירים בעלי המוסר גם את העניין של נשיאת כפים, שברכה לזולת אסור שתהיה יבשה, צריכה להיות תמיד קשורה במעשים, אדם צריך לצרף לברכתו גם מעשים, ואז ברכתו יכולה להתחשב כברכה שלימה, כי גם אהרן התנהג כך "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם". אהרן הכהן לא הסתפק לשבת בחיבוק ידים, אלא פעל תמיד במעשה "אוהב שלום ורודף שלום", ביצע את ברכותיו הלכה למעשה על ידי פעילות מתמדת של הקרבה עצמית, כדי להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. רק ברכות כאלה המצורפות עם נשיאת כפים ממש יש להם משמעות ,יש להם השפעה בחיים.

ברכה זהו עניין אינדיווידואלי, אדם ואדם וברכתו, אדם ואדם ושאיפותיו, אי אפשר להכליל את הצבור כולו בברכה אחת, כי לא תמיד מה אצל אחד נחשב ברכה מהווה גם אצל השני ברכה. לאור זה מסבירים המפרשים שהתחלת ברכת הכוהנים מתחילה בלשון רבים "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" וכשמגיע לברכות עובר הפסוק ללשון יחיד "יברכך וישמרך" וכו', כי אם נסביר את הברכה "יברכך"- בממון או – "יברכך"- בבנים, ברכה זו אינה תמיד כוללת אצל כל אדם. ממון למשל, בשביל אחד נחשב לברכה, היות והוא יודע לשמור על ממונו, יודע לנצל את ממונו לצדקה וחסד, והממון לא מעביר אותו על דעתו, אבל יש אחרים שממון גורם להם לסחרחורת והתדרדרות "ועושר שמור לבעליו לרעתו". הוא הדין בבנים- יש אנשים שזוכים שבניהם הולכים בדרך הישרה והטובה, וההורים נהנים הנאה שלמה מהם, אז הבנים מהווים ברכה חשובה למשפחה, ואילו אצל אחרים שבניהם אינם מתחנכים על ברכי המסורת והמוסר והם "בני טובים", שגורמים צרות ייסורי נפש להורים, אי אפשר להכליל אותם בברכת "יברכך". לכן נאמרה ברכת כוהנים בלשון יחיד, איש איש וברכתו. זאת ועוד, שהכוהנים יכולים לברך את ברכתם רק בנשיאת כפים, במובן של ידים מרוממות, ידים נעלות, ידים נקיות, כי רק "נקי כפיים ובר לבב וגו' ישא ברכה מאת ד'". משום כך כוחו אתו לברך את הזולת.

מקור הברכה היא מהגמרא (סוטה ל"ט א'). מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה. כאן הננו נפגשים בביטוי מיוחד: באהבה, שלא נזכר בברכות אחרות.
ה"מחצית השקל" מסביר שהמלה "באהבה" מובנה שהכוהנים והעם צריכים להיות אוהבים זה לזה. יש להסביר את הפסוק "כה תברכו את בני ישראל- אמור להם"- כי רק מי שמחבב את היהודים מותר לו לברך את היהודים לא כבלעם הרשע שבירך על אפו ועל חמתו מתוך שנאה.
ברם, אין אנו מוצאים בשום ברכה על עשיית מצווה נוסח כזה: "לברך באהבה". הננו מאמינים שכל שומר תורה ומצוות בשעה שמקיים את המצווה, הוא מקיים אותה באהבה, אבל אין מציינים ואין מבליטים את זה במיוחד. ועוד- אחרי ברכת הכוהנים אנחנו מודים להם ואומרים להם:"ישר כח",כעין תודה על ביצוע המצווה. ונשאלת השאלה, מה טעם לתודה זו, הלא מחויבים הכוהנים למלא מצווה זו, וכהן שאינו נושא כפיו עובר בשלשה לאווין, מדוע איפה מגיע לו תודה? כלום יהודי שמניח תפילין או קורא שמע גם כן אומרים לו "ישר כח"? אלא ההסבר הוא, שאמנם הוא מחויב לעשות המצווה, ועל זה איננו ראוי לשום תודה, אבל על הביצוע הלבבי שעושה אותה באהבה וחיבה, ברצון רב ובנפש חפצה על כך מגיע לו "ישר כח". מאידך, יש גם מפרשים אחרים הגורסים, שהביטוי מכוון לציבור, כלומר, הכהן פונה אל העם ואומר להם: דעו לכם כי בתוקף מעמדי, בתור כהן, שנאצל עלי מקדושתו של אהרן הכהן, יש לי אפשרות לברך אתכם בברכות מאוד חשובות, ובכדי שהברכות תתקיימנה, עליכם ליצור את הבסיס ואת המסגרת המתאימה כי אין הברכה שורה בחלל ריק. והבסיס הוא אהבה – שאתם ביניכם תהיו מאוחדים ומלוכדים באהבה וחיבה, כי אז יש תקווה ויש סיכויים שהברכות שלי תתקיימנה.

ברכת כוהנים נקראת "ברכה המשולשת", כי לפי דברי המלבי"ם היא מקיפה שלשה עניינים: הברכה הראשונה כוללת טובות גשמיות, "יְבָרֶכְךָ"- שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ, "וְיִשְׁמְרֶךָ" שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹל מָמוֹנְךָ – וגם שמירה מיצר הרע. גם עצם הברכה צריכה שמירה שתהיה מתמדת ולא תופסק מאיזה סיבה שהיא, אם מצד טבע קנייני עולם הזה, אם מצד חלישות גופו או רוע מידותיו, ואם מצד הזקנה, וכל זה נכלל בברכת "וישמרך".
חשובה מאד הברכה שאדם מתברך בה, אבל שהברכה תהיה נשמרת, זו היא ברכה יותר גדולה, ואשרי אדם שזוכה והיא נשמרת אצלו. לכן ברכת "וישמרך" היא הברכה המרכזית שהאדם נזקק לה. יש מזיקים מבחוץ,והם: הקנאה, השנאה והחברה הם מזיקים די קשים שבכוחם לכרסם את הברכה משרשה, ויש מזיקים מבפנים בשעה שהאדם עולה לגדולה ומתעשר ובמקום שהעשירות תרחיב את דעתו של האדם, היא גורמת לאדם סחרחורת נפשית, ראשו מסתחרר עליו ומתחילים סכסוכי בית, חברה וכו', אלה הם המזיקים הקשים ביותר, המתנקמים קשות בברכת האדם ובהצלחתו ויש צורך בשמירה מיוחדת להישמר ממזיקים מסוכנים אלה. אדם זקוק לסיעתא דשמיא ולזכות אבות, שיזכה לשמירה מעולה על "יברכך" שלו, וזוהי הסיבה שבהרבה קהילות בשעה שהחזן אומר ברכת הכוהנים, עונה הציבור בלחש על פסוק הראשון "יהי רצון בזכות אברהם", על הפסוק השני: "יהי רצון בזכות יצחק", ואחרי הפסוק השלישי עונה "יהי רצון בזכות יעקב". הננו מזכירים את שלשת האבות כדי לציין שהברכה מתקיימת בזכות ההורים. בכל אופן, ברכה אמיתית ומקורית היא רק בשעה שה"יברכך" וה"ישמרך" צמודים אחד לשני, אחד משלים את השני, ועל ידי כך הברכה משתמרת.

"יָאֵר הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּך"ָּ – זוהי הברכה השניה והיא בעניינים הנפשיים, וזה מצוין בהארת פנים,כפי שרש"י אומר" יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת. במילים אלה מיצה רש"י את תמצית הברכה בשלמותה, כי כל אדם וברכותיו בחיים תלויים בזה, אם האדם יכול להיות בפנים שוחקות. פנים שוחקות פירושו: לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, להאיר פנים לכל אחד פירושו רוחב לב, רוח נדיבה, נפש חפצה, לכל אדם ואדם בכל התקופות והזמנים. חז"ל אמרו: המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם. ברכה מיוחדת היא שה"יברכך" יגיע לידך בהארת פנים, שלא יהיה צורך לחכות ולהרוויח את הפרוטה עד ערב שבת לפנות ערב. ה"יברכך" זקוק גם ל"ויחונך", כי המציאות הוכיחה שעשירים אינם אהובים כראוי בציבור, וזה מראה שחסר להם החן הדרוש בציבור, והחן הוא הנותן לאדם סיפוק נפשי, שכולם שמחים לבואו וששים לקראתו. למעשה זקוק כל אדם ואדם לחן: בביתו, במשפחתו, בחוג ידידיו, ובקרב הציבור- ואשרי אדם שחוט של חן משוך עליו, אז יש טעם ל"יברכך".
הברכה השלישית- סוף הברכה ועיקרה הוא: "וישם לך שלום". אומר הַסִּפְרי: בכניסתך שלום וביציאתך שלום על כל אדם, כי אדם זקוק לשלום בכל שטחי החיים. לא מספיק השלום בבית ובמשפחה, יש צורך שהשלום ישרור בין המנהיגים למנהיגי התורה, ובינם לעצמם, כי כל יסוד קיומנו הוא השלום, בלי שלום אין זכות קיום ליחיד או לציבור, וגם כשאדם חולה סימן שאין שלום בעצמותיו.

מדוע השתמשה התורה בביטוי "וישם לך שלום" ולא בביטוי "נתינה" שהוא יותר חזק, כגון "ויתן לך שלום"? והם מסבירים, שנתינה אפשר לתת בכל מקום ומקום ואין צורך בבית-קיבול מיוחד, ואילו הביטוי "שימה" בלשון התורה, הכוונה במקום מתאים ובית-קיבול לכך, ללמדנו שבכדי לזכות בברכת השלום, אנו זקוקים ליצור את בית הקיבול המתאים, את הכלי מחזיק ברכה, את האחדות, השלום, האהבה, האחדות והרעות בין יהודי לחברו, רק אז ישים הקדוש ברוך הוא בתוך כלי את ברכתו "וישם לך שלום".
לברכת הכוהנים יש משמעות מיוחדת בימינו. אנו זקוקים לברכות שהן: "יברכך"-שנתברך בכל טוב בברכה והצלחה במעשי ידינו, וכשנגיע להצלחה זקוקים אנו גם ל"וישמרך"- מן המזיקים, שלצערנו הרב כה מרובים הם בימינו בחברה המודרנית. כמו כן אנו זקוקים להארת פנים, להרבה חן, במשפחה, בחברה בין מכירים וכו'. אבל התנאי היסודי לכל הברכות שיתוף פעולה על ידי כל החברים שידאגו ליצור בסיס לברכות אלה. והיסוד לכל זה הוא באהבה, הוקרה וכבוד הדדי, אז "וישם לך שלום", אז הקב"ה יתרום את חלקו להצלחה זו. למרות שכל הברכות כמעט עוסקות בעניינים גשמיים (נכסים), ולפלא שעל זה צריך ברכה מיוחדת מהכוהנים לעם ישראל. אבל התירוץ בא בסיום הפסוק: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" אם מצרפים את ברכת ה', את החלק הרוחני, כי אז אין כל פסול לא בנכסים הרבה ולא בשאר הענייניים החומרים שהם כולם יכולים להיות רוחניים.

שבת שלום ומבורך