אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו הלילה של הבכי ליל תשעה באב היה, אמר הקב"ה: הם בכו בכיה של חינם ואני אקבע להם בכיה לדורות (על שני החורבנות) (סוטה דף ל"ה ע"א) .
חטא המרגלים הוא החטא הקשה ביותר שחטא עם ישראל במדבר, חטא שהיה יותר חמור ואפילו מחטא העגל. שאז השם לא השמיד את כולם, נמחל במידת מה, (שמות ל"ב ל"ד), ואילו בעוון המרגלים נגזר עליהם כליון מוחלט: "אני ד' דברתי אם לא זאת עשה לכל העדה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה, ייתמו ושם ימותו" (במדבר י"ד ל"ה) מפרשי התורה מחפשים את העוקץ של החטא. במה חטאו המרגלים, האם בזה שאמרו "אפס כי עז העם היושב בקרבו והערים בצורות גדולות מאד" גם משה רבינו השתמש באותם הדברים (דברים ד' ל"ח) שהם בני ענק.
אם תאמרו שהחטא הוא בזה שאמרו:"ארץ אוכלת יושביה" זה לא שקר כי הם ראו זאת במו עיניהם במשך כל ימי התיור. ברם אם נתעמק במפרשי התורה ניווכח, כי הסיבה העיקרית היא של נשיאי ישראל ומנהיגיו,שהם חישבו את חשבונם הפרטי ולא של האומה. הם ידעו כי בהיכנס עם ישראל לארץ ישראל, יהיה ריכוז כל הכוחות בידי מלך אחד, וממילא לא יהיה מקום לפיצול שבטים ולנשיאי שבטים, ומעמדם הציבורי יתערער לגמרי. ובכדי שהם יישארו צמודים לתפקידם ומעמדם הציבורי, לא נמנעו מלבגוד באינטרס העם,הם עשו את המקסימום כדי שכל העם ימשיכו להישאר כרגע במדבר, ולכן הציעו הצעה קוסמת ומושכת: "נשלחה אנשים לפנינו" כדי ליצור מצב של תוהו ובוהו.כדאי לציין שמקודם אף פעם לא באו ודברו על התייעצות מוקדמת עם האנשים:לא בקריעת ים סוף, לא בקבלת התורה, אולם כאן היה טעמם ונימוקם עימם.
"וייטב הדבר בעיני" – ולא בעיני הקדוש ברוך הוא. ואם כך מדוע לא עכב השם על ידם ולא התנגד?ההסבר הוא,כי את התורה אפשר לתת בכפיה "כפה עליהם הר כגיגית", יציאת מצרים אפשר להוציא למרות התנגדותם של דותן ואבירם, הסעה מים סוף גם אפשר לבצע נגד רצונם "ויסע משה את העם"- הסיען בעל כרחם (רש"י), אולם גאולה וכניסה לארץ ישראל צריכה להיות מתוך חיבה נפשית, אחרת אין זו גאולה, ואין כל הגיון להכניס את בני ישראל לארצם נגד רצונם ולכן לא עיכב ד' על ידם.משה לא היה מסוגל להבין איך מקטרגים על א"י,בזמן שהוא נמלך בשכינה שזוהי ארץ זבת חלב ודבש, הוא חשב שהנשיאים הם מעורים בחיי העם ויחפשו את טובתו ויעשו הכל כדי להחיש את כניסת בני ישראל לארץ, ולכן "ואקח מכם" – נציגים כדי לבצע שליחות זו בהצלחה ולהשלמת המבצע והצלחתו קרא משה להושע בן נון יהושע, הוא ברכו בברכה מיוחדת התפלל עליו: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".משה ידע כי הוא יהיה המנהיג לעתיד הרבי של הדור, ואם הרבי של הדור יתנגד חלילה לעלות לא"י, יהיו לו הרבה חסידים, והדבר יגרום צרות צרורות לעם. משה אמר להם" עלו זה בנגב ועליתם את ההר" שכן דרך התגרין מראין תחילה את הפסולת ואחר כך מראים את השבח. בא"י אי אפשר להתאקלם בלי יסורי קליטה, היות שכתוב א"י, התורה ועולם הבא, הם שלושת הדברים הנקנים ביסורים. ההתחלה בא"י היא באיסורים, "עלו זה בנגב" ורק אחרי כך "ועליתם את ההר", אחרי כן עולים בהר ההצלחה, וזהו ההבדל היסודי שבין חיי הגלות לחיי א"י, בגולה עולים תחילה ואחר כך יורדים, ואילו בא"י מתחילים באיסורים תחילה ובסוף עולים. 40 יום רצופים סיירו המרגלים בארץ, ולמרות שהימים הם ימי בכורי ענבים, אנשים נמצאים בשדות וקל לעקוב אחרי המרגלים ולתפסם, עם כל זה לא אונה להם כל רעה, כי מאת ד' הייתה זאת. התושבים היו עסוקים בקבורת המתים ובמקום שהמרגלים ינסו להבין את הסיבה לכך קבעו:"ארץ אוכלת יושביה": בשם הרב מקוצק אומרים: איש האמת לא נקרא מי שאומר מה שרואה, כי אם יאמר ההפך יהיה שקרן, אלא איש האמת הוא זה שמחפש את האמת הנכונה, לא מסתמך על מה שעיניו רואות, "דן דין אמת לאמתו" ומתעמק למצוא את האמת, וכך יש להבין: "הוו מתונים בדין", לא תסמכו רק על מה שאתם רואים או שומעים, אלא עליכם להיות מתון מחושב, כדי למצוא את האמת הנכונה. והיות שאין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו, המרגלים לא היו מעונינים למצוא את הסיבה האמיתית של מיתת האנשים, ולכן לא חיפשוה.
"וראה בטוב ירושלים", במיוחד בבניית הארץ,יש צורך להתאמץ לראות את הטוב של ירושלים, אפילו אם זה לא משקף את כל האמת. הטוב צריך להשתלט על האמת, ואילו המרגלים העדיפו את האמת על הטוב בעניין א"י, אם כי בא"י צריך להעדיף את הטוב על האמת.
"וילכו ויבואו" הליכתם הייתה כדי למצוא עילה שלא להיכנס לא"י, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומצאו כל מיני עילות שבכוחם להשפיע ולשכנע את העם לא להיכנס לא"י. כדרכם של אנשי ציבור, התחילו בשבח הארץ "וגם ארץ זבת חלב ודבש ..." ומשלימים ברעה: "עז העם, ערים בצורות גדולות וגם ילדי הענק ראינו שם, ולא נמנעים להוציא דיבת הארץ רעה, אם כי זה בניגוד לאמונת ד'".
"ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו" אומר המדרש: כיוון שבאו המרגלים מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל, כל אחד ואחד בתוך שבטו, ומתנפל בכל זווית של ביתו, וצווח ובוכה כאדם שיש לו מת, עד שהיו השכנים שומעים את הדבר ואף הם היו בוכים, עד שהיה כל השבט בוכה.
המרגלים השתמשו בכל השיטות כדי להשפיע על העם השפעה שלילית וספרי מוסר מסבירים, את המלה "אנשי מידות" שבא"י חיים רק אנשי מדות ולא אנשים פשוטים – והארץ אוכלת אותם, כך שאין ביטחון לעמך בא"י. לו המרגלים היו לומדים מן העבר של יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, לא היו נפחדים ונבהלים מעמלק ומתושבי המקום, אולם חשבונם לגבי א"י היה מוטעה מעיקרו. אמנם "באותה שעה כשרים היו", להיות נשיאים. במדבר הם היו מתאימים אבל לא להיות מנהיגים בא"י. ובזה חטאם, שהעדיפו את האינטרס הפרטי- אישי שלהם על עניני האומה. כל חשבונם היו מבוססים על חיי שעה ותו לא, לא חשבו כלל וכלל על העתיד, ולכן נכשלו והכשילו את הדור כולו, שא"י זוהי ארץ נצחית וחשבונה נצחי. בחטא העגל חטאו כלפי ד' והוא בתור אב רחום וחנון, יכול למחול ולסלוח, ואילו חטא המרגלים הוא נגד העם כולו, ואין מקום לסליחה ומחילה. דור שלם שזכה לראות נסים גדולים ומפורסמים,נכשל בצורה מחריפה ביותר, בשאלה של ישוב א"י, המרגלים נספו דור המדבר הושמד, ונתקיים בהם "בחרב ימותו כל חטאי עמי". מרע"ה רואה שאין שום יסוד לבקש סליחה עליהם, הוא מבקש למנוע לכל הפחות חילול שם שמים,שלא יאמרו המצריים שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ שהם חזקים וגיבורים,לא יכולת להלחם. והתשובה ברורה סלחתי כדברך! בשביל מה שאמרת שיאמרו מבלתי יכולת ד' וכו', שלא אמיתם פתאום כאיש אחד, אלא באיחוד 40 שנה מעט.
בשם "היהודי הקדוש" אומרים שחייב כל אדם ללמוד בכל יום את הזוהר הקדוש של פרשת שלח לך בעיניו המרגלים, כי חטאם היה שלקחו הכל מבחינה שטחית בלי להתעמק להבין מה שראו,ולכן לא היו מוכנים לקורבנות ולא למסירות נפש. ובדורנו צריכים ללמוד עד היכן השררה והשלטון מעבירים את אדם על דעתו עד שהוא מוכן להקריב את העם כולו למען טובתו האישית. האסון של המרגלים "שכולם אנשים" כולם מכובדים לכן מסבירים דברי רש"י האומר:" אני איני מצווה לך" שהקדוש ברוך-הוא אומר למשה תשלח את מי שתשלח,אבל לא לשלוח אנשים שהם מבחינת, "אני ואפסי עוד", שהם מוכנים להקריב את כל העם בשביל "האני" שלהם. בד ובד עם הטרגדיה של המרגלים עלינו ללמוד לקח גם מעמדתו של כלב בן יפונה בא-כח שבט יהודה, במסגרת משלחת המרגלים. כידוע האדם הוא יצור חברתי הוא מושפע מאד מהחברה בה הוא נמצא, לכן האדם צריך לשאוף לחברה טובה, אולם מה הדין של אדם מישראל שנקלע לחברה רעה, מה עליו לעשות,האם הוא צריך להיכנע, להתבולל אתם, או להיאבק ואיך הוא צריך להיאבק? לכן באה התורה, תורת חיים, ומביאה דוגמה חיה של כלב, כדי ללמוד לקח בהליכות עולם. כלב נקלע לעדה רעה, הוא הבין למחשבתם הרעה, התנגד להם בכל לבו ונפשו, וכדי לא לסכן את עצמו, השתמש בשיטה של אחד בפה ואחד בלב, ונשאלת השאלה: האם מותר ליהודי שומר תורה להתנהג בצביעות ובדו פרצופיות,דבר שהוא בניגוד לדעת התורה? גם כלב התנהג כך "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי" אומר רש"י שתי רוחות, אחת בפה ואחת בלב.לכן היה בכוחו להשתיקם שנאמר "ויהס כלב" שהיו סבורים שיאמר כמותם, ובסוף הביא דבר אמת לעם במדבר על הארץ אשר תרו המרגלים.
כלב הצליח בפעולה גם בזכות אבות, שביקש רחמים מאבות העולם שיעזרו לו וזכות אבות עמדה לו, ללמדנו שעל כל אדם עוברים משברים, ולולא זכות אבות שעומדת לאדם מישראל קשה להחזיק מעמד ולהתגבר נגד המכשולים. וזה שנאמר "עקב הייתה רוח אחרת עמו" רוח אבותיו הייתה לו שניצל מעצת המרגלים לא כמו יהושע שניצל ע"י תפילת משה.
כלב הוא גיבור,היות שהמרגלים רצו להביאו לצדם הואיל והוא משבט יהודה – מלכות וידעו שאת יהושע אין שום סיכוי שהוא נאמן למורו ורבו, ולא ישנה מרצון רבו.מעשה כלב בא ללמדנו איך על האדם לפעול ולהחזיק מעמד במצבים קשים ומשונים שעוברים עליו, ולא לחינם תואר בפי חז"ל בשם מרד – ושואלים וכי מרד שמו והלא כלב שמו? אמר ד' – יבוא כלב שמרד בעצת המרגלים, כלב הראה לנו דוגמא חיה איך אפשר למרוד בחברה מקולקלת, ועם ישראל יכול להתפאר עם כלב ועמדתו האיתנה של חיבת הארץ כדברי המדרש: "שחורה אני"-במעשה מרגלים, אולם "ונאווה"- ביהושע וכלב. כל מעשה טוב כרוך במרד נגד הקיים,כדי להתחיל דבר חדש. חז"ל יש זמנים שיש להמריד את הלב נגד המוח אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ( ברכות יא), יש זמנים שיש להמריד את האמונה על ההגיון אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור והתפלל קווה אל ד' חזק ואמץ לבך וקווה אל ד' להתחזק, ולא תפסיק. ברם המרד הוא גם מסוכן יכול להביא את האדם לקנוניות מוחלטת, ולכן יש צורך בשמירה מעולה על שיווי המשקל שלא להחטיא את המטרה שלמענה התמרדו. מרד כלב זהו מרד קדוש ואיך מבחינים בין מרד קדוש לחולין?אם שומרים על הקשר הרצוף עם הדור הקודם, כלב לא ניתק הקשר עם אבות, המרגלים גם מרדו לאחר שאבדו את שיווי משקלם ומרדו בקב"ה בעצמו.צריכים לזכור שלא תהפכו את המרד למרד נגד האמונה בד'.
שבת שלום ומבורך
