פרשת פנחס - הנני נותן לו את בריתי שלום
כניסת שבת קודש – 19:07 – צאת שבת קודש – 20:26
חברי העמותה, מחזקים את ידי ממשלת ישראל וכוחות הביטחון במלחמת המצווה לעזרת ישראל בכל מקום בארץ מידי צר אויב אכזרי ושפל.
ברכת חזקו ואמצו לכל תושבי המדינה הנמצאים תחת איום
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ארצנו.
ברכת חזקו ואמצו לכל תושבי המדינה הנמצאים תחת איום
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ארצנו.
בפרשת השבוע מסופר על פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן שהרג נשיא בית-אב לשבט שמעון ואת אשתו המדינית, שהייתה בתו של אחד מחמשת מלכי מדין. לכאורה מתעוררת כאן תמיהה גדולה: כידוע, מתעבת תורתנו כל שפיכות דמים, באיזו צורה שהיא, והאזהרות על כך מרובות למכביר. והנה דווקא כאן בפרשתנו מסופר מעשה בפינחס הכהן הגדול, שהרג שתי נפשות, ומדובר עליו בהערצה גדולה, שקינא קנאת ה’ והשיב את חמתו מעל בני ישראל. ולא עוד, אלא במעשהו זה הוא גם זוכה לגמול מאת ה’ בהבטיחו לו: "הנני נותן לו את בריתי שלום". יש מי שאומר שפינחס זהו אליהו הנביא, וחז"ל אומרים: אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם. והנה נתברך פינחס בסגולה נפלאה – להיות לאיש השלום, המביא שלום לעולם, והוא זוכה לתכונות סבו אהרון הכהן הגדול שהיה אוהב שלום ורודף שלום. לכל זה זכה דווקא בשל מעשה הקנאות שלו.
האם אין ניגוד מהותי בין קנאות לבין שלום? אך מכאן נראה שאין ניגוד ביניהם.
יש שעה לכל מעשה, יש קונה עולמו אף במעשה קנאות הבא בשעה הנאותה והנכונה. כאן היה מקרה מיוחד במינו, הנקרא בספרותינו ההלכתית: "הוראת שעה", והרי היא בבחינת הכתוב "עת לעשות לה’ הפרו תורתך". שעה קשה הייתה לישראל באותו זמן, כליון גמור ח"ו היה צפוי לבית ישראל על ידי ריבוי נשואי תערובת וטמיעה מוחלטת בגויים. והרי היה צריך לעשות אז מעשה רב, כביר ועצום, כדי לעצור בעד המגיפה זו. ומי יעמוד בפרץ בשעה זו? הנה בא פינחס הכהן הגדול שמתוך אהבתו לעמו מסר נפשו עליו לבער את הרע כדי להציל בכך אלפים ורבבות מישראל, ובשעת הצלת אומה אין משגיחים בצו או באיסור. זוהי הפרת צו אחד כדי להציל ולקיים צווים הרבה, או כאמור, זוהי "עת לעשות" ואז "הפרו תורתך" שעת חירום.ואיש כזה ראוי היה לגמול בעד מסירות נפש כזו בשעה הנכונה, וגמול זה באמת ניתן לו מפי הגבורה: "הנני נותן לו את בריתי שלום". והוא, פינחס זכה לשמש בקנאותו מופת ודוגמא לכל בחירי האומה הבאים אחריו, שיש לפעמים צורך לקנא קנאת ה’ צבאות, ודווקא מצד איש השלום, מפני שהוא יודע לכוון את המעשה הנכון בשעה הנכונה. קנאותו זו אף שמשה צוואה לדורות. הרי גבורת החשמונאים, הרי לה’ הקנאים במלחמת רומא עד אחרון הגיבורים במלחמתנו.
זאת ועוד, במעשה זה מעורב לא אדם פשוט מישראל אלא נשיא שבט ישראל, ובתמונת מצב זה, קם לו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ולעיני כל העם, ללא פחד, בהעזה עצומה, לעיני גדולי ישראל העומדים משתוממים נוכח מה שקורה, אינו מתחשב ב"מה יאמרו", בטוח בעצמו, הוא יודע את ההלכה על כל פרטיה, ובאחריות מלאה "ויקח רומח בידו, וידקור את שניהם". הרי זה מעשה בל יתואר המוכיח כושר מנהיגות יוצא מגדר הרגיל ונטילת אחריות של מנהיג אמיתי.
שבת שלום ומבורך !
האם אין ניגוד מהותי בין קנאות לבין שלום? אך מכאן נראה שאין ניגוד ביניהם.
יש שעה לכל מעשה, יש קונה עולמו אף במעשה קנאות הבא בשעה הנאותה והנכונה. כאן היה מקרה מיוחד במינו, הנקרא בספרותינו ההלכתית: "הוראת שעה", והרי היא בבחינת הכתוב "עת לעשות לה’ הפרו תורתך". שעה קשה הייתה לישראל באותו זמן, כליון גמור ח"ו היה צפוי לבית ישראל על ידי ריבוי נשואי תערובת וטמיעה מוחלטת בגויים. והרי היה צריך לעשות אז מעשה רב, כביר ועצום, כדי לעצור בעד המגיפה זו. ומי יעמוד בפרץ בשעה זו? הנה בא פינחס הכהן הגדול שמתוך אהבתו לעמו מסר נפשו עליו לבער את הרע כדי להציל בכך אלפים ורבבות מישראל, ובשעת הצלת אומה אין משגיחים בצו או באיסור. זוהי הפרת צו אחד כדי להציל ולקיים צווים הרבה, או כאמור, זוהי "עת לעשות" ואז "הפרו תורתך" שעת חירום.ואיש כזה ראוי היה לגמול בעד מסירות נפש כזו בשעה הנכונה, וגמול זה באמת ניתן לו מפי הגבורה: "הנני נותן לו את בריתי שלום". והוא, פינחס זכה לשמש בקנאותו מופת ודוגמא לכל בחירי האומה הבאים אחריו, שיש לפעמים צורך לקנא קנאת ה’ צבאות, ודווקא מצד איש השלום, מפני שהוא יודע לכוון את המעשה הנכון בשעה הנכונה. קנאותו זו אף שמשה צוואה לדורות. הרי גבורת החשמונאים, הרי לה’ הקנאים במלחמת רומא עד אחרון הגיבורים במלחמתנו.
זאת ועוד, במעשה זה מעורב לא אדם פשוט מישראל אלא נשיא שבט ישראל, ובתמונת מצב זה, קם לו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ולעיני כל העם, ללא פחד, בהעזה עצומה, לעיני גדולי ישראל העומדים משתוממים נוכח מה שקורה, אינו מתחשב ב"מה יאמרו", בטוח בעצמו, הוא יודע את ההלכה על כל פרטיה, ובאחריות מלאה "ויקח רומח בידו, וידקור את שניהם". הרי זה מעשה בל יתואר המוכיח כושר מנהיגות יוצא מגדר הרגיל ונטילת אחריות של מנהיג אמיתי.
שבת שלום ומבורך !
