כניסת שבת קודש – 19:03- צאת שבת קודש – 20:21
"ככל היוצא מפיו יעשה(ל-ג)-"אבטליון אומר: "חכמים הוזהרו בדבריכם"(פ"א)
בפרשת מטות נמצאת מספר פרשיות חשובות שבהן מסתיים תפקידו של משה רבינו בתור מנהיגם של ישראל. בראש הפרשה הננו לומדים על פרשה מיוחדת של התרת נדרים ופרשה זו נאמרה "אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור - לא יחל דברו", בא ללמד שהתרת נדרים דווקא על פי מומחים. נשאלת השאלה: איזו שייכות יש למצווה זו דווקא פה בפרוס כניסת בנ"י לא"י ולא במקום אחר? כדי להבין את חשיבותה של פרשת התרת נדרים ומשמעותה בחיי אדם, עלינו לדעת כי סגולה מיוחדת יש לאדם עלי אדמות שהוא "מדבר". כל זה בא ללמדנו כי האדם בכוח דיבורו אפשר לו לבנות עולמות, אם הוא יודע לכוון את דבריו בטוב טעם, אבל דיבור הבא ללא דעה וללא תבונה עלול להחריב עולמות, וכגון אפשר להגיד "שתיקותיך יפה מדיבוריך"(יבמות ס"ה ע"א). אצל עם ישראל יש הרבה מצוות תלויות רק בדיבור, ועיקר לימוד התורה הוא בפה ובזמרה, ואמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה... ( מגילה ל"ב ע"א), לפי שהיו שונים אותן בעל פה, היו נזכרים יותר. והמסקנה: "זה הדבר", הכל תלוי בדיבור ובתוכנו הנפש של הדיבור.
אבי זצ"ל היה נוהג לומר, שמכל חידושי הטכניקה צריך אדם ללמוד מוסר השכל: מהילוך הרכבת הננו לומדים כי רגע מהווה גורם בחיים, כי ברגע אחד אפשר לאחר את הרכבת ולהפסיד ע"י כך הפסדים שונים. משליחת מברק הננו לומדים שכל מילה יש לה ערך, היות ומחשבים כל מילה. משיחה טלפונית לומדים, כי כשמדברים כאן שומעים שם בבחינה "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" . לכן כולנו מצווים והמורים להקפיד על דיבורינו הקפדה מלאה: "ככל היוצא מפיו יעשה". בראש וראשונה שייך ציווי זה אצל "ראשי המטות" ברם, כשראשי המטות בעצמם לא יודעים לשמור על מוצא שפתיהם, הרי זה גורם לזלזול גם מצד הציבור. ואם כי מצווה זו אינה תלויה דווקא בא"י, אבל יש לה חשיבות מיוחדת כשנכנסים לא"י, כשעומדים לכונן מדינה עצמאית עם כל גינוני מלכות, אז בא משה ומסר לעם ישראל מצווה זו, דווקא על סף כניסתם לא"י כדי שראשי המטות יתאמצו לקיים "לא יחל דברו". מספרים על הרב מברדיצ'ב זצ"ל, שלא נתן רשות לדרשן, שחשד בו שנתפס למינות, לדרוש בעירו, אם כי הצהיר שידרוש רק בדברי תורה ובדברים שבקדושה. ענה לו הרבי ואמר: כי בשר כשר למהדרין מן המהדרין, אם מבשלים אותו בקדרה אסורה נאסר הבשר, כי הכלי קובע את גורל כשרות המאכל.
חז"ל מסבירים: שהלכה זו של התרת נדרים יש לה בנוסף למשמעותה ההלכתית גם רעיון חינוכי חשוב והוא: משה סיכם תקופה של ארבעים שנה נדידה ובא לידי מסקנה שכל חטאם של דור המדבר היה בזה שלא היו ישרים כלפי הקדוש ברוך הוא שעשה להם נסים כה גדולים ומפורסמים, לא היו ישרים כלפי משה רבינו, שהקריב את נפשו עבורם, ואפילו כלפי עצמם, בעניין הוצאת דיבה על ארץ ישראל, ע"י כך התנוונו ארבעים שנה במדבר.
משה ביטא את זה בצורה ברורה (תהילים צ"ה י') " ארבעים שנה אקוט בדור ואומר –המסקנה היא – עם תועי לבב הם ולא ידעו דרכי". מילים הזהים בהחלט עם דברי משה במשנה תורה (דברים-כ"ט ג-ה). כל חטאם היא בזה שהם תועי לב, בדיוק ההפך מישרי לב. כל האסון של דור יוצאי מצרים היה בזה שיצרו את המושג אחד בפה ואחד בלב, לדו פרצופיות לשתי רשויות, והתוצאה ברורה: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי". דור שצריך לבנות חברה חדשה חיים חדשים, אם אין אימון הדדי אין הבנה הדדית בצורה כזאת אי אפשר להגיע אל המנוחה ואל הנחלה כי תועי לב פירושו הפניה מדרך הישרה. תפקידו של הדור בעולם הזה לציין ולהבליט שאנו לא תועים, ומידי יום ביומו היהודי מברך ומודה לה' " שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". לכן משה פונה לעם לפני כניסתם לא"י, למנהיגים המיועדים להיות גנרלים, אנשי צבור, ואומר להם, עליכם ללמוד משגיאות של הדור הקודם ובכדי שתוכלו להבטיח את עתידכם בא"י, היו ישרי לב והעצה לכך-"לא יחל דברו", אל תעשו דיבוריכם חולין, כי האדם בכוחו לקדש את דבריו אם הוא מקיים הבטחתו אומר ועושה מדבר ומקיים אז דבריו נהפכים לקדושה ומאידך אם הוא תועי לב יכול לעשות את דבריו לחולין וחולי חולין.
"לא יחל דברו" מסביר המלבים בימים קדומים כשאדם רצה לעשות איזה דבר בלתי הולם לו היו אמרים לו: חלילה לך מעשות דבר זה, חולין הוא לך לעשות דבר זה (רש"י בראשית י"ח כ"ה),(לכן לא כתוב לא יעבור על דברו) ולכן מנהיג מישראל אל יחלל את דברו לא יעשה אותם חולין-"כל היוצא מפיו יעשה". למעשה שייכים דברים אלה לעם כולו, אבל בראש וראשונה צריכים המנהיגים לחנך את עצמם במידה זו כי כך אומר הפתגם-דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ולכן דיבר משה אל "ראשי המטות" ואם הם יהיו בסדר ממילא זה ישפיע אחרי כן לבני ישראל
היסוד איך להגיע לישרות לב אפשר רק ע"י ספר תורה הנקרא "ספר הישר" והכוונה לספר בראשית, שמעשה אבות כתובים שם אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים",ומהי ההגדרה להיות ישר לב צריכים לעשות "הטוב והישר בעיני ה' ואדם" (דברים ו' י"ח).
אנו תולים תקווה שעם ישראל יהיו ישרי לב ובכוחם להביא שמחה לעם, כמו שצדיקים מביאים אור לעולם כי כך קראנו בתהילים: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". אנו זקוקים להרבה שמחה במיוחד בתקופתנו.
אוהב כסף לא ישבע כסף
בסופה של הפרשה מוצאים אנו את עניין "בני גד ובני ראובן" (לב-א). והנה מפשטות לשון הכתוב, לא מובן מה היה הכעס והרוגז על בני גד ובני ראובן, ובפרט שאמרו במפורש "ואנחנו נחלץ חושים", אולם לכשנעיין בדברי חז"ל נראה אור חדש על עניין כולו. בני גד ובני ראובן שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות עשו את העיקר טפל וההפך. חז"ל מגנים במפורש את בקשתם של בני גד ובני ראובן, על שרצו לקבל תחילה את נחלתם בעבר הירדן לפני שישראל כבשו את ארץ כנען.
השאלה המרכזית- במה א"כ נעוץ חטאם של ב"ג וב"ר שביקשו להתנחל תחילה בעבר הירדן עד שהמדרש קרא עליהם את הכתוב" נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך". ונראה לומר, שימים אלו הם ימי "בין המצרים" בהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש. הגמ' (יומא ט,ב) נאמר: מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל המקדש השני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש העבירות "עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". והנה בגמ' שם לא מבואר מדוע הייתה "שנאת חינם"? אולם לכשנעיין בגמ' יומא בירושלמי( ד,ב) נמצא תוספת שלא נכתבה בגמ' בבלי. וזה לשון הגמרא שם:
"אבל בשני מכירים אנו אותם שהיו יגעים בתורה וזהירים במצוות ובמעשרות, כל המידות טובות היו בהן, אלא שהם אוהבים את הממון, ושונאים אלו לאלו שנאת חינם, וקשה היא שנאת חינם שהיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ע"כ. הרי ששנאת חינם נבעה מאהבת הממון שלהם מכך –ששמו את כל יהבם בממון וכשעוסקים באהבה לממון, התוצאה היא, שנאת חינם. מעתה נבין את חטאם של ב"ג וב"ר, כי מדבריהם שהקדימו את "גדרות הצאן", לפני טפם, הבין משה שאוהבי ממון הם, ומתוך כך יגיעו הדברים לידי מצב שתהא שנאת חינם בין השבטים. וידע משה רבינו שכאשר אין אחדות אלא שנאת חינם, א"א לכבוש את הארץ, משום שהתנאי לכיבוש הארץ ולהצלחתה בכל המלחמות היא האחדות. כאשר אין אחדות יש כשלון. את זאת אנו רואים עד עצם היום הזה במלחמות ישראל נגד אויביה. וזה היה הכעס האמיתי על ב"ג וב"ר. בזה נבין מה שהקשו המפרשים על דברי משה רבינו לבני גד וב"ר.: "והייתם נקיים מה' ומישראל". נקיים מה' זה ברור, אך במה עליהם להיות נקיים מישראל?
אולם לפי מה שנתבאר העניין מובן, משום שאהבת הממון שלהם הייתה עלולה להביא לידי שנאה חינם וריב אחים, ולכן אמר להם משה רבינו "והייתם נקיים מה' וגם מישראל". ואולי בזה נבין את לשון המצווה של כבוש הארץ שבפרשת "מסעי" שנאמרה כולה בלשון רבים, "וירשתם אותה וישבתם בה", אף שרוב המצוות נאמרו בלשון יחיד. הטעם לכך הוא, מפני שהצלחת הכיבוש מותנית בכך שתהא אחדות בין כובשי הארץ, שתהיה אהבת אחים ביניהם, ולכן היא נאמרה בלשון רבים, משום שהיא תלויה בכיבוש, ותלויה באחדותם, וזהו אחד הניסיונות שבכיבוש הארץ.
וכשם שחורבן בית המקדש היה מחמת אהבת הממון ושנאת חינם שהייתה תוצאתה, כך גם בנין בית המקדש השלישי יהיה כשתהיה אחדות בישראל, וכפי שאנו אומרים בתפילה "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו, ונומר כולם "חזק חזק ונתחזק" כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך!
