פרשת- מסעי

הדלקת נרות עש"ק 18:58 – צאת שבת קודש – 20:15 

בפרשיות מטות ומסעי נמסרו לנו כל הדברים שנאמרו והתרחשו בפרוס כניסת עם ישראל לארץ ישראל. משה רבינו גומר את ענייניו האחרונים לפני פטירתו, כדברי התורה-"אחר תיאסף אל עמך" (במדבר ל"א ב').

בפרשת מסעי, משה מסכם את 42 מסעות שעשו בני ישראל בתקופה של 40 שנות הנדידה, וגם סוף ימי חייו שלו. המפרשים מתלבטים להסביר הפסוק השני: "ויכתוב משה את מוצואתיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסיעהם למוצאיהם", מה זה בא ללמדנו? גם הביטוי "ויכתוב משה" לאיזה צורך באה כאן הדגשה, הרי למעשה כתב משה את כל התורה. לכן מסבירים כי בשעת הסיכום הנ"ל, היה הציבור מורכב מאנשים בני גילים שונים, (דברים כ"ט א-ז) יש מהם שראו האותות שעשה ה' במצרים, הבאים אחריהם ראו מופת המן, והבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים, משה ראה בעיני רוחו שאצל הגילים הללו מסתמנות שתי גישות נבדלות, המבוגרים שקועים בתולדות העבר ולא חושבים על העתיד ועל הכיבוש, מאידך הצעירים שקועים בעתיד בלי לדעת על העבר, משה ידע שהתפלגות זו תביא הרס בתא המשפחתי, שאבות ובנים יהיו שני עולמות, ובכדי לעורר דעת הציבור לתיקון המצב פנה לשני החוגים גם יחד. הביטוי "מוצא"- מסמל העבר, ו"מסע"-מסמל דור עתיד. תחילה פונה למבוגרים שמאמינים שהכל הוא על פי ה', היות שהם זוכרי העבר  וזה דבר החשוב, כי העבר של העם דומה ליסוד של בנין, ומה שיסוד יותר חזק ומוצק, המבנה יותר בטוח בעתידו, ללא עבר זה כמו בנין ללא יסוד. כל בר דעת מבין שמטרת הנחת היסוד הוא הבניה, ולכן עליכם לשלב ל"מוצאיהם" או "מסעיהם" את העתיד, ואז יש תקווה שהבית יהיה בנין עדי עד.

ולצעירים הדוגלים במסעיהם אומנם אתם רוצים להגיע לפרות, אולם עליכם להבין שכל חשיבותם של הפרות הוא בזה שהם יונקים מהשורשים. לכן עליכם לשלב ולמזג "מסעיהם יחד עם המוצאיהם" ואז תהיה הצלחה. "ויכתוב משה" נכתבו לדורות ולדורי דורות, שיתוף פעולה מלא בין האבות והבנים, זוהי ברכה גדולה לעתיד האומה. גם יהושע בעמדו לפני הירדן שלח שני אנשים פנחס וכלב בן יפונה זקן, מתוך הכרה ברורה, כי שנים יחד יפעלו כאיש אחד בלב אחד ובזה כל הצלחתם.

תודות לזה לשלום בית בין שני הדורות נכבשה הארץ, במשך הזמן כבשו את ירושלים והתבססה מלכות בית דוד, דבר שהונצח במטבע: דוד ושלמה מצד אחד וירושלים מצד שני,כי רק באיחודם של דוד הצדיק והחסיד, ושלמה החכם ומשכיל, האב והבן, אפשר להבטיח מלכות ישראל ועתידה.

אלה מסעי בני ישראל: זה 40 שנה ה' אלוקיך עמך, יום אחרון כיום ראשון- בפרשה זו מפורטים מ"ב המסעות, למה ובשביל מי נכתבו מסעות אלה? רש"י מביא שני הסברים:

א.    נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא 20 מסעות- להודיע חסדיו של המקום.

ב.    משל לאבא עם בן חולה שהלכו למקום אחר ובחזרה התחיל אביו מונה כל המסעות שלהם.

ג.     לפי ה"מורה נבוכים" ע"מ שלא ימצאו אנשים במשך הזמן שיקטינו את גודל הנסים, וכדי להוכיח לדורות הבאים שבמקומות שבהם נדדו בני ישראל נשארו במדבר שוממים ומרוחקים מכל ישוב, ואין כל אפשרות גם היום להחזיק שם מעמד תקופה ממושכת של 40 שנה.

ד.    עוד פירוש כי לפי התורה מותר בזמן הזה לדור במצרים אבל לא באותם מסעות. כל כוונת התורה להוכיח את בני ישראל, ולהצביע ולציין שלמרות כל הנדידות לא הייתה להם דחיפה נפשית ומשיכה רוחנית לציון. דור המבוגר מוצאים אצלו תלונות על מים שהיה חסר או המן, ואף פעם לא שמענו על שטרם הגיעו לא"י. טענתם העיקרית "למה העליתנו ממצרים למות במדבר" (במדבר כ"א ח') וכל זה נאמר לקנטר ולצער ואפילו לבזות את משה בפני העם. בשנתם 40 לנדידה במדבר התנהל אפילו קרב והרגו יהודים על שלא רצו להיכנס לא"י. בין המפרשים יש מסבירים לאור זה את השוני בפסוק ו'- ואומרים הבורח מן השונא ואינו יודע את טיב המקום אליו יגיע- העיקר אצלו הבריחה והתרחקות מן השונא, ולכן יחשוב בכל תחנה, רק את המרחק שהתרחק משניאו אבל היודע לאן פניו מועדות וטיב המקום אליו הוא שואף להגיע יחשוב בעיקר מה רב עוד הדרך לפניו. לישראל הייתה מגמה אחת: לברוח ממצרים ולא רצו לדעת את טיב הארץ שלפניהם, אבל משה ראה את המטרה לפניו, "כי טובה הארץ מאד מאד" ולכן "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם" היינו כמה מסעות עוד לפניו עד שיגיע. ולכן אפשר להבין הזדעזעותו של משה, בשעה שבני גד וראובן בקשו נחלה בעבר הירדן. לאור כל מה שנאמר למעלה עלינו לברר שאלה עקרונית ויסודית. אם מעשה דור המדבר הוא כתוצאה ממרד ישר נגד נסי ה' ונפלאותיו, דור שיודע רבונו ומכוון למרוד בו, או שכל מה שעשו היה כתוצאה של תינוק המתפנק אצל אביו, שלא הבינו את גודל המעמד והמשימה, ההבדל בין שתי הגדרות אלה הוא גדול מאוד.כי אם דור המדבר הוא דור של פושעים, עלינו לעשות הכל כדי להתרחק מהם ולא ללמוד עליהם זכות וסנגוריה. ואם הדור הוא בבחינת חינוך וחוסר  בגרות מדינית, עלינו להצדיק אותם ולהתחשב במיוחד במצבם. שאלה זו אינה תאורטית בלבד, היא חשובה מבחינה מעשית גם לדורינו.

איך אנו רואים את הירידה הרוחנית והתפרקות המוסרית של דורינו, שזכה לראות במו עיניו גילויים נפלאים. האם כדור של מורדים ופושעים, או דור של ריקנות, אז מחובתנו אנו לחנכם ולהדריכם בדרך אשר ילכו. חז"ל אמרו : דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדים בדין שנאמר: "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו" דברי רבי עקיבא, אולם דעתו דעת יחיד בגישתו כלפי דור המדבר. מזה אנו לומדים שחז"ל בדרך כלל ראו את דור המבול כאנשים שאומנם לא הצליחו להתעלות ולהבין את גודל הנסים והנפלאות שה' עשה להם, אולם הם לא נחשבים כפושעים, וכל מה שעשו לא עשו מתוך מרד, אלא שהיה לבם אטום מלהבין ועיניהם מלראות ומשום כך יש למצוא להם כל מיני זכויות כדי להצדיקם.

ערי מקלט

מצוות עשה להפריש ערי מקלט, שנאמר: "שלש ערים תבדיל לך", ואין ערי מקלט נוהגת בארץ ישראל (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש-פ"ח א'). מטרת ערי מקלט (ל"ח י"א), היא לשמור על נפש האדם שלא ישפך דמו בחינם.

מדוע בעבר הירדן שלש -  ובארץ ישראל  שלש? היות שבגלעד שהוא מעבר הירדן או בכל ארצות הגולה שכיח רוצחים כלפי עם ישראל מאשר בארץ ישראל. המשמעות החינוכית של ערי מקלט, לחנך שלא יגיעו הדברים לידי רצח, ולכן הם נמצאים בערי הלוויים, כוונת התורה להעמיד את הרבנים והלוויים לחנך את העם: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". אולם להלכה ולמעשה, מי שאינו מגיב על מעשה רצח, שותף הוא למעשה הרציחה. כל העונש של נערה מאורסה, "ומצאה איש בעיר ושכב עמה". מדוע לא צעקה בעיר,כתוב עד היכן אנחנו צריכים להיות זהירים ע"מ לקיים המצווה "הישמר לך ושמור נפשך". הגדיר את זה במילים מעטי הכמות ורב האיכות: אפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם,(רמב"ם הלכות מילה פ"א הי"ח), והלוואי שנזכה להבין דברים אלה פשוטם כמשמעם.

שבת שלום – "חזק חזק ונתחזק"