ואתחנן – כוחה של תפילה להנצחת נשמתו של דביר שורק ז"ל
כניסת שבת ואתחנן- שבת נחמו- 18:45- צאת שבת- 20:02
בשבת הקרובה מפטירים אנו הפטרת "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם" מנבואת ישעיהו, אחרי שבשבת שעברה הפטרנו בשבת "חזון" מדבריו הקשים של הנביא ישעיהו המתאימים לימי חרבן. אחרי שבת חזון, ביום ראשון, קיימנו עינוי הגוף ועינוי הנפש, כאשר קראנו את איכה והקינות בבכי ומספד גדול על חורבן הבית הגדול והקדוש, הראשון והשני שחרב, ובכך חרב גם עולמו של העם היהודי, וכל הצרות והגזרות הגשמיות והרוחניות הן תוצאת החורבן בגלל שנאה חינם.
וא"כ נשאלת שאלת רבים מה לנחמה אחרי צום ומספד אחרי שעדיין המת דביר שורק ז"ל מוטל לפנינו, במה ננחם את הקב"ה, ובמה נתנחם בעצמינו, בזמן שלצערנו עדיין לא נשתנה דבר בין ימי אבל על החורבן לימי הנחמה. נאמרו הרבה ביאורים, וכל אחד מהם נכון ואמתי, אולם השבת בפרשת ואתחנן נאמר עוד דרך בה ניתנת לנו האפשרות להינחם גם בתקופה זו של חרבן.
בפרשת השבוע "ואתחנן" קוראים אנו על התפילות הרבות שהתפלל משה רבינו כדי להיכנס לא"י, וכדברי חז"ל שהתפלל תפילות - כמניין "ואתחנן" (515). ומכל לשונות התפילה לא השתמש אלא בלשון "ואתחנן", כי אמר משה רבינו, אפילו אם אין לו זכויות כל שהן, מבקש הוא "מתנת חינם". אלא יש להבין, מאחר ומשה רבינו ידע את גזירת הבורא "גזירה גזרתי",כי משה רבנו לא יכנס ל
בפרשה זו גלומה על כן, הידיעה וההכרה על גודל ערכה ועל עוצם כוחה של התפילה, שאלמלא לא היה משה מוזהר מלהרבות בתפילה ובתחנונים,היה עולה בידו לבטל את הגזירה והשבועה של הקב"ה שנאמר לו,לא לבוא ולא לראות את הארץ. רעיון זה אנו מוצאים בכמה מקומות וכמו שמיצינו אחר חטא העגל שאומר לו הקב"ה למשה רבינו... "קום רד מהר.. סרו מהר מן הדרך". מעשה העגל שהיה מעשה מרד בבורא העולמים,ש
כאשר אנו חודרים אל עמקי ההבנה של רעיון התפילה, על הכוחות הכבירים הטמונים בה, אנו מבינים משום שהשאיר לנו הקב"ה פתח להצלה ולתשועת ע"י תפילה, אשר תפילות רבות יביאו את אותה תפילה שהיא תכריע את הכף לגאולה, והתפילה זו הנותנת לנו כוח לעמוד גם במצבים קשים, והיא זו שנותנת לנו את המקום לנחמה, לסיפוק ואושר.
תפילותיו וגם בקשותיו של משה להיכנס לא"י, אינם מתקבלות, אך עם זאת אומר לו הקב"ה "עלה ראש הפסגה" (ג-כז). א"כ לשם מה היה צורך בכל זה? מובא במסכת סוטה יד, "מפני מה נתאווה משה להיכנס לא"י, וכי לאכול מפריה? אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימים אלא בא"י,אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקב"ה:כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשית". לכאורה דברי תשובתו של משה תמוהים, איך אפשר לו לאדם פרטי לקיים את כל המצוות, הרי יש מצוות שהן בכוהנים ולא בישראלים. א"כ איך אפשר למשה להיכנס לא"י ולקיים את כולן? כפי שטען. אבל התירוץ פשוט, כאשר אדם מביע את צערו ועגמת נפשו מחוסר האפשרות לקיים מצווה זו או אחרת, הרי מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וכן האומר סדר קורבנות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבן, כדברי חז"ל בכמה מקומות, הרי גם מחשבה טובה הקב"ה מחשיבה לאדם כאילו עשאה, ק"ו אם זו לא רק מחשבה אלא גם הבעת צער כבד על חוסר אפשרות לקיימה, הרי שבוודאי שהקב"ה מחשיבה גם את המחשבה וגם את הרצון למעשה.
גם בתקופה של חורבן יש נחמה גדולה בכך, שאדם שמצטער על חורבן בתי המקדש מצטער על חוסר האפשרות להתקרב אל השכינה, הרי גם בתקופה זו מעלה הכתוב כאילו קיימן. חז"ל אמרו: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", כי הצער עצמו שהוא מצטער בחסרונה של ירושלים, הרי בכך זוכה ורואה בשמחתה, כי זה נחשב לו כאילו קיים כל המצוות שיכול היה לקיים אילו היה ביהמ"ק קיים. זו הנחמה הגדולה בעבורה יכולים אנו וגם זכאים לקרוא את הפטרת "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".
