פרשת עקב – מתוך שלא לשמה בא לשמה
כניסת שבת 18:38 – צאת שבת 19:54
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְּׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם וְשָׁמַר הַשֵּׁם אֱלֹהַיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאַבֹתֶיךָ. מפרש רש"י עפ"י דברי המדרש: "אם (אף) המצוות קלות שאדם דַּשׁ בַּעֲקֶּבָיו תִּשְׁמעוּן, -ישמור לך השם הַבְטָחָתוֹ"."והיה עקב תשמעון", מלשון עקבות אדם, והכוונה למצוות קלות שאדם דש בעקביו, ברור הדבר שמדובר כאן על אדם שומר מסורת, ועם כל זה הוא מתייחס בקלות דעת על מצוות קלות. המציאות היום שיש מצוות שאדם מקדיש מכוחו ומהונו כדי לקיימן כראוי ומאידך ישנן מצוות הנראות כקלות, שאדם מזלזל באונס או ברצון מבלי לשים לב כי זלזול במצוות מביא במוקדם או במאוחר גם לזלזול במצוות יותר חמורות, ושוכח ששיטתו של היצר הרעה היום אומר לו:"עשה כך, ולמחר אומר לו,עשה כך, עד שאומר לו: לך ועבוד ע"ז - והולך ועובד ע"ז". לכן גם אנחנו בוודאי צריכים לפחד ממה שרש"י התכוון להורות שישנן מצוות מעשיות קלות שאדם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו. אולם, הדברים הללו שרש"י כתב צריכים ביאור:
א. מה הן מצוות קלות ומה הן מצוות שאינם קלות?
ב. הרי המשנה אומרת והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, הרי שהתורה גם לא גילתה לנו מהי מצווה קלה ומהי מצווה חמורה.
ג.מדוע אם אדם יקיים דווקא את המצוות הקלות אז "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד"?
נמצא בסוף המאמר שאומנם אין אנו יודעים אלו הם מצוות קלות ואלו הן מצוות חמורות, אך נדע אנחנו מהי מהותה של מצווה קלה ומהותה של מצווה חמורה.
נקדיש במאמר שלנו לאחת ממצוות קלות שלדעתי אנו דשים אותן בעקבותינו, והדבר מתנקם בנו בשטחי החיים הפרטים והציבוריים, ולפעמים הדבר גובל עם זלזול וחוסר כבוד שם "שמים".
התפילה – היא המצווה אותה אדם מקיים שלש פעמים ביום, זוהי מצווה תמידית ותדירה שאדם דש אותה לפעמים בעקביו ועושה אותה כמצוות אנשים מלומדה.
המתפללים בעצמם, ויש אפילו "דתיים" לא שמים לב על חוסר ההידור שגורמים בזה שהם מסתובבים בשעת התפילה ומשוחחים בשעת התפילה ותירוצם הוא שמשוחחים בדברי תורה ושוכחים דברי חז"ל: "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד". ברור ששיחתם אפילו בלימוד דברי תורה, מהווה פרצה לגבי הציבור הרחב הלומד מ"דתיים" שמותר לדבר בשעת התפילה, ושוללים בהתנהגותם את ההשראה של קדושה, שהתפילה ובית כנסת צריכים להשרות על האדם מישראל.
לזה נתכוון רש"י "על מצוות הקלות שאדם דש בעקביו", אותן מצוות תדירות כמו תפילה שאדם אינו רואה את חשיבותן הרבה, עד שמשה רבינו כל כך הירבה להשתמש בכוח אדיר זה של תפילה כמו שקראנו בפרשת ואתחנן.
מצווה קלה היא מצווה שאדם עושה אותה שלא לשמה,כלומר אדם עושה את המצווה בקלות כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, וכשם שקיימת מצווה שלא לשמה כך קיימת גם עבירה שלא לשמה, כלומר שאדם עושה אותה שלא בכוונה, ובניגוד לעבירה שנעשית לשמה מתוך ידיעה גמורה.
מעתה נבין את המשנה האומרת: הוי רץ למצווה קלה כו' כלומר, הוי רץ גם אחר מצווה שלא לשמה, והסיבה לכך משום שמצווה גוררת מצווה, ומתוך שלא לשמה יעשה לאחר מכן מצוות לשמן. כמן כן הוי בורח מן העבירה אפילו שלא לשמה, משום שעבירה גוררת עבירה, ומעבירה שלא לשמה יגיע האדם בסופו של דבר לעבירה לשמה ח"ו.
הרעיון של המדרש הפותח של הפרשה, על החובה לשמור את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו מכוונים לעקרון מרכזי אחד: אי אפשר להסתפק בקיום המצוות "בערך" ובאופן חלקי. במהותה של קבלת עול מצוות מקופלת ההנחה שאין לגיטימציה לחלקיות בקיום המצוות. המדרש אינו כופר בעובדה המציאותית שאנשים אינם מושלמים, לא מבינים את הכול, וגם נכשלים וחוטאים, אולם הוא מתנגד למתן לגיטימציה מראש לוותרנות. כשם שברור לכל שאי אפשר לקיים "לא תרצח" באופן חלקי, ואין לאפשר לו לרצוח באופן חד פעמי, אפילו כשהוא ממש מתרגז על עוול שנגרם לו, כך צריך להיות ברור שגם המצוות השכנות לה, דורשות התייחסות דומה. אי אפשר ליטול חופשה חד-פעמית מבן הזוג לצורך ניאוף, וגם לא מחובת כיבוד ההורים או כבוד לזולת.
אנחנו מצווים לעשות את שלנו בהקדם, וגם הקב"ה יעשה את שלו "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית – ישמור לנו את הבטחתו, כל הברכות שהקב"ה הבטיח בפרשה לכול עם ישראל אמן.
שבת שלום ומבורך,
נשיא העמותה
