פרשת כי-תצא
כניסת שבת קודש 18:12 – צאת שבת קודש 19:24
"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשה יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" וגו'. במס' קידושין כתוב "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו "כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וסופו להוליד ממנה בן סורר לכך נסמכו הפרשיות הללו" עכ"ל.
אם כן הוא הדבר יש לתמוה תמיהה קשה, שהרי יוצאי המלחמה למדנו בפרשת "שופטים" היו כולם צדיקים גמורים שאמרו חז"ל על הפסוק "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (דברים כ,ח), נאמר שם "הירא ורך הלבב זהו המפחד מן העבירות שבידו". עבירה בידי הלוחם וחוזר מהמלחמה. הייתכן כדבר הזה שיוצאים למלחמה צדיקים גמורים המקיימים בשלמות את כל התורה ולא נכשלו אפילו בשיחה של מלה אחת בין תפילה לתפילה,והם ייכשלו ביפת תואר? על הצדיקים כאלה אפשר לומר "וחשקת בה ולקחת לך לאישה"?
בפרט לפי מה שנאמר בבראשית ,"שצדיקים לבם ברשותם", ומקיימים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו". ומכאן אנו לומדים מה חשיבותה של "המסגרת" בה נמצא האדם בכל ימות השנה. עד כמה אותה מסגרת שומרת עליו מכל משמר, ועד כמה מסגרת זו מקילה על האדם בקיום מצוות. והנה יכול הוא להיות צדיק גמור, אבל אם עזב את המסגרת הקבועה שלו, אך יצא למלחמה שהוא מקום הפקר וסמל היפוכה של מסגרת מסודרת, מצביאים גדולים בשדה הקרב, נקלעו להתדרדרות מוסרית תהומית, אך ורק בשל התחושה, כי בשעת מלחמה פטורים הם ממתן דין-וחשבון, וכל הגדרים נפרצים ואז אף הוא- הצדיק הגדול יכול להיכשל באשת יפת תואר.
במסכת ראש השנה (דף י"ח) רואים אנו מה חשובה המסגרת בה מצוי האדם, חשיבותו של "ציבור" שהקב"ה נענה לו תמיד ולא רק באותם עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור. בזה ניישב קושיא חמורה שיש להקשות בתחילת הפרשה על מה שכתוב "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע" וכו', ובאמת אין לדבר סוף, והרי כמעט בכל איסור אפשר לומר את הטעם הזה על מנת להתיר את האיסור שכדי שלא יעשה את המעשה באיסור מוטב שיעשנה בהיתר. וא"כ מה ראתה כאן התורה להתיר לו אישה נכריה לקחתה לאישה דבר שיש בו משום ניאוף, זנות ובעיקר כניעה ליצר הרע.
שום עבירה הנעשית ע"י אדם הנמצא במסגרת מסודרת אינה דומה לעבירה שהאדם עושה אותם במקום הפקר. כשאדם נמצא במסגרת של ציבור, קל לו הרבה יותר להימנע מן העבירה, ואם ח"ו עשה אותה, כי אז קל מאוד לשוב בתשובה שלימה. לא כן פני הדברים כשאדם נמצא מחוץ למסגרת הרגילה שלו, כי אז הפיתוי לעבירה הוא גדול פי כמה עד כדי מצב שאדם כמעט ואינו יכול בכוחות עצמו להתגבר על יצריו. ומתוך ידיעה זו של התורה, ראתה היא להתיר את לקיחתה של יפת תואר כדי שלא להעמיד את האדם בפני מצב שאולי איננו יכול לעמוד בו. ורק דבר אחד ברור הוא מכאן, עד כמה גדולה היא הסכנה של הפירוד, של פירוק מסגרת.
כך קורה גם לאותו "בן סורר ומורה" שבפרשתנו, שמרגע שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו ועוזב את המסגרת המשפחתית והנה לאן מתדרדר אותו ילד, עד שגונב ורוצח ואז כבר אין סיכוי שישוב בתשובה, וכל זה קורה כאשר הוא מתנתק מהמסגרת השומרת והמחזקת.הכוח המיוחד שיש לציבור הוא מעלה מיוחדת שיש לעם ישראל בלבד. עשרה ישראלים בהתכנסם יחד, אין מעמדם כעשרה פרטים אלא ככלל, והם נקראים עדה - "ציבור", ואילו שאר אומות העולם אף בהתכנסות של רבים מהם הרי הם כפרטים. זהו כוחו של הציבור, כוח עצום ורב ניתן לו, כוח מאחד ומלכד אשר איש את רעהו יחזקו.
מעתה נבין עוד תשובה על התמיהה...אישה יפת תואר... איך אדם המחוסן בפני עשיית עבירה ונכשל באישה יפת תואר - שנאמר "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". גם צדיק וגם מי שאינו צדיק זקוק לאותה מידה חשובה של "שמיעת האוזן",לשמיעת דברי תוכחה ומוסר שהם הם המונעים בעד האדם מלעשות עבירה. תקופה של מלחמה היא גם התקופה הכי קשה מבחינת "שמיעת האוזן". הלוחם עסוק במלחמתו, רעש כלי המלחמה, המהומה, תקופה של מתח תמידי כל אלה אינם מכשירים את האדם לשמיעה ולאוזן, קשובה, ודווקא בתקופה זו שאין בכוחו של האדם "לשמוע" או אז פוגעים בו כל אותם הדברים שבכל ימות השנה לא היו פוגעים בו,משום שבכל ימות השנה הוא מאזין ושומע ומתרחק מן העבירה. ובתקופה כזו גם הצדיק הגמור יכול להיכשל בלקיחת אשת יפת תואר.
יש להחדיר תוצאה זו של אמונה בלבות בני ישראל, במיוחד לקראת ר"ה תש"פ, באם יכפו עלינו חלילה שוב מלחמה, אם נקרא לזה סתם ניצחון, הרי אין מונופולין לנצחנות לעולם, אבל אם זה ניסי ה', אין לנו ספק שד' ימשיך בחסדיו המרובים על העם היושב בציון, הוא ישמור עלינו מכל משמר ונזכה לכך שיראו שונאינו הצלחתנו, וניצחוננו יהיה בר קיומה לעולמי עד.
שבת שלום ומבורך,
הרב יוסף וסרמן
