ובחרת בחיים – ל, י"ט- נצבים
הדלקת נרות שבת – 17:53 – צאת שבת קודש – 19:05
שנה טובה – כתיבה וחתימה טובה !
בפרשתינו מוצאים אנו את המקור ואת היסוד למושג "בחירה". התורה מסיימת בפרשה (ל,טו – י"ט)..."ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". והנה הדברים כאן מופלאים, וכי התורה צריכה לייעץ לנו לבחור בחיים? וכי ימצא מאן דהוא אשר לא יבחר בחיים? וא"כ אפוא לשם מה אומרת התורה "ובחרת בחיים" וכפרש"י שם: כאב האומר לבנו, בחר לך חלק יפה בנחלתי וכו'".
ברם כאן טמון יסוד גדול בחיים היהודיים. כאן התורה גילתה לנו את מציאות החיים אותם אנו חשים יום יום. התורה כאן אינה מדברת על החיים והמוות במובן של לחיות או למות, אלא כוונת התורה כאן על מהותם של החיים בעולם הזה, כי יש והם חיים, ויש והם אינם חיים ומכל מקום מהלכים ונושמים.
וזו שאלת השאלות – מה הם החיים האמיתיים בעולם הזה. ובדבר זה כבר ישעיהו הנביא הוכיח את ישראל ( ישעיהו ה-כ): "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר", כלומר גם על האור יהיו כאלה שיאמרו שהוא חושך, ואף על חושך יהיו כאלה שיאמרו שהוא אור. ממש דבר והיפוכו.ועל כך אומרת התורה "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", ונראה להסביר את הדברים כך. הרי עינינו הרואות את אותן משפחות שעזבו דרך אבות והלכו לרעות בשדות זרים. הנה בניהם כבר הרבה יותר רחוקים אף מהם, ביניהם כבר עושים מעשים כאלה שאפילו רוח הוריהם אינה נוחה מהם ונכדיהם כבר מרחיקים לכת עד כדי כך שהסבא והסבתא אפילו אינם מעלים על דעתם שכך יתכן ויהיה מנת חלקה של משפחתם. ואפילו הוריהם שהם עצמם הקדיחו את התבשיל מאד, אך לא העיזו להרחיק לכת עד כדי כך. לא אחת המצב מגיע לידי כך שהמשפחה מאבדת לגמרי את זכרה היהודי על ידי נשואי תערובת, או התמכרות לכיתות של עבודה זרה וכל שאר מרעים ביישן. אבל אין כן פני הדברים אצל המשפחה שומרת התורה והמצוות, אשר בניה לומדים בישיבות ומתחנכים לערכי תורה ומוסר, שם אנו מוצאים את ההפך הגמור, שהבנים פעמים רבות מחמירים הרבה יותר מן ההורים, והנכדים מחמירים עוד יותר. וכל זה מביא רק נחת רוח ואושר לסבא וסבתא, להורים ולכל המשפחה הגאה בפרות שצמחו מהחינוך המפואר שקיבלו הילדים והנכדים בבית.
וזהו שאומרת התורה "ובחרת בחיים", ומה הם החיים האמיתיים? הם החיים האלה של "למען תחיה אתה וזרעך", שיש המשכיות לחיים, שיש "אתה" ויש "זרעך", ואז גם יש חיים של אושר. ואל יאמר האדם לעצמו, אניח את העניין החינוכי ויהיה כאשר יהיה הרי בפרשתנו מוסרת לנו התורה שבעניין זה יש צורך במסירות נפש, וכמובא בפסוק י"ב "לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמיימה ", ואומרת הגמ' במסכת עירובין (נה א) ומובא בפרש"י: "שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה" כן, עד כדי כך, משום שמדובר בחייך שלך ובחיי זרעך, ובלי מסירות נפש אין חיים. אבל למען לא יחשוב האדם כי לא יוכל לעמוד בפני מסירות נפש שהיא משימה קשה, גם על כן משיבה התורה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". ודבר שהחיים תלויים בו אסור להתמהמה מלבצעם. ועל כן התורה מדגישה כמה פעמים בפרשה את המילה "היום" כולכם לפני ה' אלוקיכם... וכן פסוק יא-כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא וגו. פסוק טו "ראה נתתי לפניך –היום את החיים ואת הטוב וכן פסוק יט –העידותי בכם היום את השמים והארץ... וכל זה כדי לקיים היום אם בקולו תשמעו.
השבת, היא השבת האחרונה בשנת תשע"ט, ואילו סיום פרשיות השבוע בתורה יהיה בעוד שבועות מספר. כך שאין כל קשר בין סיום הלוח השנתי לסיום קריאת ספר התורה. עם כל זה מצאו חז"ל רמז שכן קיים קשר בין שני הדברים הללו- הלוח השנתי ופרשיות השבוע.הפרשה הסופית של התורה היא "וזאת הברכה", וזאת גם שאיפתו של האדם בכל עת וזמן, ובמיוחד בהתחלת השנה, להגיע אל הברכה. אולם יש צורך במספר דברים להכשיר את הקרקע כדי להגיע אל הברכות, ורמז לדברים אלה מצאו חז"ל בפרשיות השבועות הקרובות והם: תחילה לפני שבוע "פרשת ניצבים" מסמלת אחדות, זהו יסוד היסודות של קיומינו, "אתם ניצבים היום" אימתי? כולכם, כשתהיו כולכם אגודה אחת. בסיכום, אפשר בהחלט להגיע לפרשת "וזאת הברכה", אם מכשירים את הקרקע על ידי הפרשיות: "ניצבים"- אחדות, "וילך"- התקדמות רוחנית, "והאזינו" – לשמוע ולהקשיב לחכמים ולציבור . וזהו שאומרת התורה "ובחרת בחיים", ומה הם החיים האמיתיים? הם החיים האלה של "למען תחיה אתה וזרעך", שיש המשכיות לחיים, שיש "אתה" ויש "זרעך", ואז גם יש חיים של אושר.
שנה טובה!
הרב יוסף וסרמן
